במדינת פנסילבניה שבארה"ב לוקחים ברצינות את מיחזור האשפה. ברשויות רבות הונהגה חובת מיחזור, ובחלקן אף מוטלים קנסות על סרבני המיחזור. בחלק מהערים מעדיפים לעודד את התושבים למחזר באמצעות תמריצים חיוביים, בעוד באחרות מחטטים הפקחים בשקי הזבל, במעין גרסה ירוקה של האח הגדול של אורוויל.
בעיר פיטסבורג החלו בחודשים האחרונים באכיפת חוקי מיחזור נוקשים. פקחי העיריה מסתובבים ברחובות ותושבים שעוברים על החוק מסתכנים בקבלת קנסות כבדים, הנעים בין 62.5 דולר לעבירה ראשונה, ולמעלה מ-500 דולר לעבירה שניה.
לדברי בכיר בעיריה, גאי קוסטה, אם ביום של מיחזור הפקחים לא רואים מחוץ לבית את חבילות העיתונים, או את השקים הכחולים המשמשים לפסולת זכוכית, קופסאות שימורים ומוצרי פלסטיק, התושבים מקבלים מכתב אזהרה, ועלולים לקבל בהמשך הזמנה לבית המשפט.
לדברי קוסטה, תושבים שלא ממחזרים גורמים לעיריה הפסדי הכנסות, כיוון שהיא מקבלת 11 דולר עבור טון זכוכית, קופסאות שימורים ופלסטיק, ו-30 דולר עבור טון עיתונים. לדבריו, 40 אחוז ממשקי הבית בעיר ממחזרים.
חייל המארינס לשעבר מפעיל תוכנית מיחזור קשוחה
המיחזור הפך לחובה בערים גדולות בפנסילבניה בשנת 1988, ומאז התרחב גם לקהילות קטנות יותר. על פי נתונים משנת 2002, שיעור המיחזור במדינה עומד על 38 אחוז. ואולם רק רשויות מקומיות מעטות במדינה החליטו להטיל גם קנסות. גורמי המיחזור טוענים כי הם מעדיפים לעודד את הציבור למחזר באמצעות חינוך והסברה.
בעיר אירי שבמדינה, בה שיעור המיחזור עומד על 55 אחוז, מעדיפים את שיטת הגזר על פני המקל. תושבים שממחזרים אשפה יכולים לזכות בתלוש למכולת בסך של 50 דולר.
בעיריית פן טאונשיפ, לעומת זאת, מעדיפים את שיטת המקל. האחראי על נושא איכות הסביבה בעיירה, ג'ין הג'מאנווסקי, מספר על התוכנית העירונית, "שלם ככל שאתה זורק", במסגרתה קונים התושבים את שקי הזבל, ותושב שמייצר יותר זבל - משלם יותר. לדברי הג'מאנווסקי, שיטה זו הוגנת יותר מתשלום אחיד.
הג'מאנווסקי ואנשיו בודקים את תוכן שקיות האשפה שהתושבים מניחים מחוץ לביתם. "אם אני מוצא מוצר המיועד למחזור בשק של אשפה, אני משאיר מכתב אזהרה מפני קנס מקסימלי של 600 דולר", הוא אומר. בהתאמה, התושבים מקבלים התרעה אם הם זורקים זבל לשק המיועד למחזור. "כחייל מארינס לשעבר", הוא מספר לסי.אן.אן, "אני מפעיל בעיר תוכנית מאד קשוחה".