חוקרים באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול גילו שגורי חולדות שנהנו מביטויי אהבה רבים מצד אימותיהם עברו שינויים פיזיולוגיים שגרמו להם להיות פחות רגישים למצבי לחץ. לעומת זאת, גורי חולדות שסבלו מחוסר מגע אמהי התאפיינו בפעילות גנטית שגרמה לנטייה להפגין חרדה מוגברת במצבי לחץ. המחקר מתפרסם בגיליון חודש אוגוסט של כתב העת Nature Neuroscience.
בגלי צה"ל דווח כי קבוצת החוקרים בחנה את ההבדלים בין שני סוגי הגורים בהקשר של פעילות ההורמון גלוקוקורטיקואיד, המופרש במצבי לחץ. בעבר נמצא שחולדות שגודלו בתנאים של מגע אימהי אינטנסיבי נוטות לייצר באזור ההיפוקמפוס שבמוחם יותר קולטנים שמגיבים עם הורמון הגליקוקורטיקואיד. כמות נמוכה של קולטנים מסוג זה נמצא במוחן של חולדות שלא פונקו על ידי אמותיהן. החוקרים מצאו שככל שכמות הקולטנים גבוהה יותר, פוחתת נטיית החולדות להגיב בחרדה למצבי לחץ.
במחקר הנוכחי נמצא מקור ההבדל בין שני סוגי החולדות: ביום הראשון לאחר הלידה נוצרים במוחן חלבונים שמונעים את יצירת קולטני הגלוקוקורטיקואיד. בשבוע השני לחיי החולדות פוחת ריכוז חלבונים אלו רק בקרב הגורים שזוכים למגע אימהי. בנוסף, פתיחת אריזת הגנום בתאיהן של החולדות המפונקות מאפשרת יצירה מוגברת של הקולטנים. החוקרים מצאו ששני השינויים הללו - שאינם מתרחשים בגורי חולדות שלא זוכים לפינוק אימהי - משפיעים על החולדות במהלך כל ימי חייהן.
עדיין לא ברור מה משמעותם של ממצאי המחקר לגבי בני אדם. הנוירולוג רוברט ספולסקי טוען שהמחקר מחזק את ההערכה לגבי חשיבותה של אימהות תומכת: "חוויות מגיל מוקדם עשויות להשפיע על ההתנהגות לכל החיים. המחקר הנוכחי חושף את הבסיס הגנטי באופן חסר תקדים".
מחקר: אהבת אם גורמת לצאצאים אמיצים
3.8.2004 / 23:23