העכביש עוקץ בשנית

שלום לכם יהודים טובים, לפני כשבועיים חזרתי מברוקלין אל ארץ הקודש הנפלאה שלנו. כמה שמחתי לחזור להתנחלות שלי ולפגוש שם את המשפחה והחברים. כשהתחילו היריות של 8 בערב, נכנסנו כל המשפחה הביתה, הדלקנו נרות ובאוירה משפחתית התחלנו לשחק בפלייסטיישן 2. אחרי כמה טורנירים קצרים ב- Soul Calibur נזכרתי במשחק שהבאתי איתי מהסטייטס – ספיידרמן 2.

עכשיו, אני יודע שהמשחק הקודם של ספיידרמן היה מאכזב כמו הסרט אבל שמעתי עליו שמועות טובות אז החלטתי לנסות אותו ודבר אחד בטוח – הוא יותר טוב מהמשחק הקודם. הדרך הכי טובה להגדיר את המשחק הזה היא "ספיידרמן מגיע ל-Vice City", המפתחים של המשחק השקיעו זמן רב מאוד ביצירת מנהטן וירטואלית ובתור אחד שמכיר את מנהטן על בוריה אני חייב לציין שהם עשו עבודה לא רעה בכלל.

בתור ספיידרמן אנחנו מקבלים את הכבוד לסייר לנו ברחבי העיר בתעופה אקרובטית מרשימה. בניגוד למשחק הקודם, התעופה של ספיידרמן היא הרבה יותר נוחה והגיונית הפעם, אנחנו מכוונים לבנין, יורים קור עכביש ונתלים עליו כמו טרזן, כל בנין, עמוד ועץ במנהטן יכולים לעזור לנו לעופף. כמובן שבתור איש עכביש אנחנו יכולים גם לטפס על קירות, ללכת על התיקרה, לרוץ על קירות ולקפוץ לגובה שלא היה מבייש ברסלבאי על אקסטה.

הבעיות מתחילות כשנמאס לנו לעופף ממקום למקום, המשחק מנסה לשמור על ענין כשהוא מאפשר לנו לעזור לאנשים שנמצאים בצרות אבל משום מה כל האנשים בעיר נתקלים באותן 6 צרות – מישהו גנב מכונית, מישהו נופל מהגג, ילדה איבדה בלון, שודדים יורים במשטרה, מישהו צריך להגיע לבית חולים וסתם שודדים חטפו ארנק, וזהו! כל המשחק מורכב משש המשימות האלו שחוזרות על עצמן שוב ושוב. אפשר גם להיות שליח פיצה אבל זה מאוד לא מספק (ובדרך כלל גם לא כשר).

ישנן עוד משימות שניתן לעשות שאמורות להעביר אותנו דרך העלילה של סרט הקולנוע אבל משום מה הסיפור נמרח לכיוונים שלא קשורים לעלילת הסרט. מהר מאוד איבדתי עניין בעלילה ובאזרחים הקוראים לעזרה וסתם שוטטתי לי ברחבי מנהטן הענקית, קפצתי מראש האמפייר סטייט בילדינג וניתלתי על פסל החירות, בדיוק כמו שהייתי ילד.

במילים אחרות, השכרה בטוחה. המשחק מספק לנו כמה ימים של הנאה נהדרת, הילדים בעיקר נהנים לעופף ברחבי העיר, מבחינת התוכן של המשחק – כבר ראיתי טובים יותר.