גם אנחנו רוצות!

1. בסופו של דבר, הכל חוזר לתדמיות, לסטיגמות, לתיוגים ול"אנחנו לא כאלה באמת" שמתריס כל צד אל מול הצד שמנגד. אז מסתבר שאנחנו "לא כאלה באמת", יפה מאוד. למה כל כך דחוף לנו ליידע את הצד השני? לא ברור.

2. אבל אנחנו לא כאלה, באמת. ט"ו באב הוא חג ישראלי שמקורותיו נעוצים אי שם בתקופת התנ"ך, עת יצאו בנות ישראל לחולל בכרמים על מנת לצוד בעלים. יש שיטענו שמדובר בכלל בחג פגאני המסמל את סוף עונת הבציר. כשיצאו היהודים לגלות נעלם החג (בציר בגליציה?) ובשנים האחרונות הוא זוכה לעדנה מופלאה, כי בניגוד לאפיל הקודר של ט' באב - לאהבה תמיד יש ביקוש.

3. והעיקר – ליל ט"ו באב הוא לילו של הירח המלא, ומה שמעולל לנו הירח המלא כולם יודעים. תשאלו את אנשי הזאב, כל כולם מטאפורות לתשוקה, תאווה ומיניות משולחות רסן. איזה יופי!

4. עצרו! דתיה שאומרת "איזה יופי" על תאווה שמשתוללת בדם? מה קורה פה? הרי אצלנו הדתיים המיניות מגיעה בשלוש אופציות, לא? או עם החור הזה בסדין, או עם הרבנים האלה שלנו שעולים לכותרות בהקשרים סוטים למיניהם, או עם האיפוק הנורא והמודחק והמיוסר והנבוך. מה עם קצת תשוקה טבעית ונורמלית? נו באמת.

5. שימו לב! מדובר בסעיף מפתח: היהדות היא הדת החושנית ,הגופנית ומלאת הלהט יותר מכל הדתות כולן (אפילו הנזירים שלנו לא מצווים בפרישות) ולאט לאט חודר הלהט הנורמלי הזה גם לשיח המגזרי הצעיר. בנות ישראל חוללו בזמנו בכרמים? כיום אנו מחוללות במסיבות שלנו, מחוללות שינויים, מחליפות מבטים, מחזיקות ידיים ומנסות להרגיש טוב עם זה.

6. דור חדש קם וצומח: העיפו מבט במה שקורה מתחת לחטמיכם, תנו הצצה בבלוגים המהפכניים של מיטב בנותינו, קראו את נטע יוסף שבמאמרי המפתח שלה מעלה על סדר היום המגזרי שאלות שעד היום בקושי העזנו לשאול את עצמנו. הקשיבו לשרון מייבסקי שמנסחת את שאלת מליון הדולר בדבר האפשרות של טבילה במקווה לנשים לא נשואות, קראו את עינת ברזילי ועידית ערמון על תובנותיהן בדבר היחסים בין המינים, ותבינו שהרעש הזה ליד אזניכם זה לא מלמולי שבר של רבנים, אלא שאונה הנפלא של המהפכה.

7. גם אנחנו רוצות! גם אצלנו "זה" קיים. ואם לא "זה" לפחות ההודאה ברצון ה"זה". לא עוד ט"ו באב ענוג ותמים, עם שמלות מלמלה לבנות מתנופפות ומבטים מצועפים מבויישים. המבטים שלנו חודרים מאי פעם והם מכוונים לעיניים הנכונות, עיניים שעוד לא ראו הכל אבל ראו מספיק.

8. פניה לקהל המגיבים הדתי האהוב עלי: חסכו ממני בבקשה את תגובות ה"את לא דטיה בכלל, את!", אני ודומותי בהחלט דתיות. אני מבינה שיש בכך כדי להלחיץ ולאיים, אולם שינויים וקדמה התקבלו תמיד באימה. תחושת השחרור והשמחה הגיעו זמן רב לאחר מכן.

9. אבל תמיד תמיד הגיעו. חג שמח.