לחתוך את מעגל הדקירות

ש' המשרת באחת מאותן יחידות עילית, בא אלי לביקור והביא לי מתנה ממחלקת הנשק: סכין שחורה, מכוערת למראה העשויה מחומר פולימרי מתקדם, כזה שאינו מתגלה בסורקי המתכות. "קח מישל, זו המילה האחרונה ושתדע שסכין הספציפי הזה כבר לא בתול", אמר ולא יסף.

ביראת כבוד העברתי אצבע (שנחתכה) על הלהב ושמתי את הסכין בתא הדלת של המכונית – לכל מקרה, לך תדע מה ילד יום ובמה אתקל בעבודתי העיתונאית המסוכנת כל כך.

המצ'ואיזם משתולל כשיש לך משהו שיכול להעצים את כוחך, בין אם זה אולר שוויצרי זעיר, מחבט בייסבול או אקדח עם עשרים כדורים במחסנית. מהמערב הפרוע ועד לאקשן ברחובות ישראל, לנשק על החגורה היתה משמעות אחת: "לא כדאי לכם להתעסק איתי, אני חמוש ומסוכן". תחושת הכוח עוד מתגברת כשהסכין מוסתר והנושא אותו נראה תמים למראה. הסכינאות הפכה לכל כך פופולארית, עד שקשה למצוא היום חבורה שאין שם ארסנל שלם של סכינים מכל הסוגים והמינים.

שבוע לאחר ביקורו של ש' נסעתי עם חבר המשרת במשטרה לזלול המבורגר. השוטר לא התרשם כלל מהסכין החדש שהיצגתי בגאווה, והורה לי להחזיר את הסכין הביתה מייד, כיוון שזה כלי נשק לכל דבר ואסור להחזיקו ללא רישיון. "לידע כללי", הוסיף, "כל להב שאורכו יותר מארבע אצבעות לרוחב הלהב נחשב כקטלני, כיוון שיש לו את היכולת לחדור את אזור הלב".

ההערה של השוטר, והעובדה שממש לא התחשק לי להסתבך עם החוק, הם הפיתרון היחיד למעגל הדמים ההולך ומתעצם סביבנו. הדרך לעקור את התופעה היא רק דרך האכיפה והענישה: נתחיל בכך שהחוק יקבע כי כל נשיאת סכין תביא מיידית למעצר של 60 יום, לפחות. מאנשי שרות בתי הסוהר אבקש לחסוך מאיתנו את הדמעות על בתי המעצר לנוער המלאים עד אפס מקום. מה עדיף - אולם מעצרים מלא או חדר מתים מלא?

העונשים על ניסיון דקירה, או דקירה בפועל, על אחת כמה וכמה במקרה של נפגעים, צריכים להיות כה חמורים עד כי יהבהבו כמגדלור בענני האלכוהול בהם מנפנפים עורכי דין חלקלקים: "מרשי היה תחת השפעת אלכוהול ולא היה אחראי למעשיו". אני טוען כי לא משנה כמה אדם ישתה - הוא לא ידרוס בכוונה אדם אחר, או יפרוץ לבנק, או ינסה להשתלט על שגרירות ארה"ב. וזאת מהסיבה הפשוטה, שמעבר לאיבוד כל שיקול דעת ישנה נקודה בה המוח קולט שיש פעולות שאין עליהן מחילה וסליחה, והעונש עליהן הוא ודאי וחמור. כיוון שכיום לא מהבהב סימן "אזהרה" בשביב המוח שעדיין מתפקד בעת שליפת בשליפת סכין בידי צעיר חם מזג, הוא יודע שהוא יצא מזה ושאין לו מה להפסיד. אבל אם עוד בשעת רכיסת מכנסיו, הוא ידע כי בעצם אחזקת הנשק הוא מסתכן במעצר מנדטורי של 60 יום – אין ספק שהוא יחשוב פעמיים. כך נראה מהר מאוד דילול של עשרות אלפי סכינים, על תוצאותיהם ההרסניות.

גל הדקירות לו אנו עדים הוא רק חלק מרעה חולה השוטפת את ארצנו: זה מתחיל במלחמות על הכביש, דרך בתי הספר ואלימות במשפחה ועד לפיגועי תופת של עבריינים. למי שחושב שחינוך מגיל צעיר יעזור אני אומר: איחרנו את הרכבת, וגם אם נתחיל היום בהסברה – ישנם דורות שלא למדו ולא חונכו מעולם. את הדורות האלה יש "לכסח" בענישה הקשה ביותר, מהסיבה הפשוטה שהם מבינים רק כוח, ושום מחנך בעולם לא יוכל לעצור את מה שקורה לאותם חוליגנים ברגע שהדם עולה להם לראש. הדורות הבאים כבר יגדלו תוך הבנה ברורה שיש דברים שלא עושים, לא רק בגלל שזה נוגד את המוסכמות החברתיות, אלא כי המחיר יקר ושלילת חירותו של אדם עדיין חזקה אלף מונים ממורה עם לוח ומצגת חינוכית.

אני קורא לך, מר טומי לפיד: קח יוזמה ועצור את האנרכיה הזו על ידי חקיקת חוקים שאין בהם שום פגיעה בחופש ההתנהלות של אדם זה או אחר, וכך תעקור אחת ולתמיד את הרעה הזו מן הארץ! אין כל סיבה שילד בן 14 יישא עמו כלי רצח ושעצם החשש מ"כנופיה יריבה" החמושה בסכינים – יוביל אותנו למעגל אין סופי של אלימות.

חיים הכט יכול לנפנף בידיו עד מחר בסדרת המדע הבדיוני שלו על סינגפור, אבל אתה, מר לפיד, שר המשפטים, ובידך להוציא את הסכינים מידיהם של רוצחים לעתיד. אם תצליח להציל, ולו נפש אחת, על ידי חקיקה זו, כל מה שעשית עד היום יתגמד.