"ישראל במקום השני בעולם בפיתוח פתרונות אחסון מידע"

מאת רוני ליפשיץ

בעיני אנשים כמו ג'ון דין, האנליסט הבכיר של בנק ההשקעות סלומון סמית בארני לתחום אחסון המידע, אין זה מקרי כי שתיים ממכירות המזומן הגדולות של חברות ישראליות היו של יצרניות תוכנה בתחום אחסון המידע. באפריל 99' רכשה BMC סופטוור את המימד החדיש תמורת 650 מיליון דולר, במה שהיתה עד אז עסקת ההיי-טק הגדולה ביותר של ישראל. באפריל 2001, בשיאו של משבר הטכנולוגיה בכל העולם, רכשה חברת התוכנה הגרמנית SAP את חברת TopTier הישראלית תמורת 400 מיליון דולר - במזומן.

"ישראל נמצאת במקום השני בעולם אחרי ארה"ב ברמת הפיתוח של פתרונות אחסון חדשים", אמר השבוע, אחרי ביקור בכעשר חברות סטארט-אפ ישראליות. כיווני הפיתוח בישראל תואמים,

לדעתו, לתחומים שיהיו הלוהטים ביותר בתחום אחסון המידע בעשר השנים הבאות: "רשתות אחסון, אחסון מידע באינטרנט, טכנולוגיות מיתוג מידע ברשתות ייעודיות לאחסון נתונים, וחברות המפתחות פתרונות וירטואליזציה".

וירטואליזציה היא, בעיניו, מלת המפתח. "אף שהרעיון עצמו נולד בחברת יבמ כבר ב-71', הווירטואליזציה היא עתיד תעשיית האחסון", הוא אומר. מדובר ביצירת ממשק שאינו קשור לחומרת המחשוב, ובמערכות אחסון מגוונות אף אינו קשור לתוכנות בסיסי הנתונים. הוא מאפשר למשתמש גישה שקופה לכל סוגי המידע, בלא שיידע היכן מצוי המידע ובאיזה פורמט.

"רוב החברות הישראליות מתמקדות בתוכנה", אומר דין. "הן לא מנסות להפוך לספקיות של קופסאות, אלא מתמקדות ביתרון הישראלי: ידע בתחומי הרשתות והתקשורת, והתבססות על הנכס העיקרי שלהן: אנשים מוכשרים ובעלי ניסיון".

הגידול בשימוש באינטרנט, איסוף המידע הגדל בארגונים גדולים ויישומים כגון דואר אלקטרוני, העברת קובצי וידיאו ואודיו והשימוש הגובר במצלמות דיגיטליות הופכים את איסוף המידע ושימורו לנכס חיוני לחברות רבות. במקביל, הפיכת המחשב האישי מאביזר חישוב לאביזר תקשורת וגישה לאינטרנט מגדילה את היקף המידע הנשמר בשרתים באינטרנט יחסית למידע הנשמר בדיסק הקשיח הביתי.

כך למשל, קובץ קול באיכות דיבור טלפונית באורך דקה אחת הוא שווה ערך ל-0.36 מגה-בייט, ואילו קובץ קול באיכות תקליטור באורך דקה אחת דורש נפח אחסון של 10.6 מגה-בייט. להערכת חברת דטה קווסט, היקף שוק אחסון המידע לשרתים התומכים בכמה משתמשים יגיע ב-2003 ל-72.3 מיליארד דולר, לעומת 31.7 מיליארד ב-99'.

כדי להתמודד עם שטף המידע, התפתחה טכנולוגיית רשתות האחסון, Storage Area) SAN Networks ). אלה רשתות תקשורת ייעודיות המשמשות אך ורק לקישור בין בסיסי המידע השונים המצויים ברחבי הארגון (או המדינה, או העולם). הגישה אל בסיס הנתונים היא למעשה גישה אל רשת אחסון הנתונים.

באופן זה, רשתות התקשורת פטורות מהצורך לנייד בתוכן מידע על חשבון הביצועים; השרתים ברשתות משוחררים מהצורך לטפל בניהול המידע ובהעברתו ומתמקדים בפעולות חישוב או במתן שירותים למשתמש.

התפתחות הטכנולוגיה של רשתות האחסון מעניקה חלון הזדמנויות לחברות תוכנה ותקשורת, אשר עד כה התייחסו לסוגיית האחסון כאל תחום חיצוני למחשוב. במחקר על שוק האחסון העולמי העריך ג'ון דין כי "2001 תהיה שנת ההמראה של שוק ה-SAN - המראה שתימשך לפחות שנתיים או שלוש". בשיחה הוא מסביר כי מדובר רק בשלב ההתחלתי.

"להערכתנו, הטכנולוגיה החדשה תפסה רק 2%-3% מהפוטנציאל שלה. הניסיון מלמד שתהליך האימוץ של טכנולוגיות חדשות נמשך לפחות עשר שנים, כך שאנחנו עדיין רק בתחילת התהליך". וכאן, לדעתו, מצויה הזדמנות ייחודית לחברות ישראליות: "אם מדברים על רישות האחסון, אנו מצויים רק בתחילתו של הגל הטכנולוגי. בעתיד, כל התקנה תכיל מרכיב כלשהו של רשת אחסון מידע. לחברות הישראליות יש סיכויים מצוינים להיהפך לחברות בינלאומיות גדולות בתחום.

"התפתחותה של חברת EMC ממחישה את הפוטנציאל בשוק הממציא את עצמו מחדש. בשנות ה-80 היתה זו חברה פרטית קטנה שמכרה אביזרי אחסון תואמים לחברות אחרות בכמה עשרות מיליוני דולרים בשנה. בשנות ה-90 החליטה להתחרות ביבמ ופיתחה מערכי אחסון עצמאיים, וכיום היא גדולה מיבמ בשוק האחסון. אמנם, לחברות כמו EMC יש כבר פתרונות של גישה וירטואלית למידע, ואולם פתרונות אלה תואמים רק למערכות שלהן עצמן. בתחום האחסון, הלקוחות תמיד מחפשים מישהו שעושה את העבודה טוב יותר, ולכן לחברות ישראליות יש סיכויים טובים בתחרות מול החברות הגדולות".