בנק ישראל: יציבות ברמה הממוצעת של יתרות המט"ח ב-2000

בנק ישראל פירסם הבוקר את הסקירה השנתית של מחלקת מטבע חוץ - סקירה המפרטת את מדיניות ניהול יתרות מטבע החוץ ומציגה את ביצועי תיק היתרות ואת ההתפתחויות בשוק המט"ח המקומי בשנת 2000
הסקירה האמורה מראה כי הרמה הממוצעת של יתרות המט"ח בשנת 2000 היתה 21.9 מיליארד דולר, בדומה לרמה הממוצעת בשנתיים הקודמות.

בבנק ישראל מציינים כי מדיניות זו של החזקת יתרות מט"ח גבוהות נגזרת מרוח חוק בנק ישראל ומהפרשנות המשפטית שהתווספה אליו במהלך השנים ומהצורך להבטיח רמה גבוהה של נזילות. על רקע השינויים בסביבה הפיננסית בישראל ובעולם, ובפרט על רקע מדיניות אי ההתערבות של בנק ישראל במסחר במט"ח (בתוך גבולות הרצועה), תפקידן העיקרי של היתרות כיום הוא הקטנת ההסתברות של משבר בשוק מטבע החוץ.

התשואה על יתרות המט"ח בשנת 2000 הסתכמה בכ-6.8% במונחי "נומרר" (הרכב מטבע נייטרלי), לעומת תשואה של 3.26% בשנת 1999. עליית התשואה בשנת 2000 משקפת את הירידה בתשואות לפדיון בשווקים השונים של איגרות החוב, לאחר עלייתן החדה ב-1999.

באשר לשער החליפין של השקל, הרי שבמהלך שנת 2000 התחזק השקל אל מול סל המטבעות ב-5.5% ואל מול הדולר התחזק השקל בכ-2.7%. רוחבה של רצועת הניוד של שער החליפין גדל מ-35.5% בתחילת השנה ל-39.2% בסופה, בעוד שהשיפועים של גבולותיה, העליון והתחתון, נשארו כמו בשנה הקודמת - 6% ו-2%, בהתאמה.

התחזקות השקל בשנת 2000 נבעה מהשפעת ההיקפים הגבוהים של יבוא ההון - היקפים אשר איפיינו את המשק עקב הנפקת ניירות ערך בחו"ל וההשקעות הישירות של תושבי חוץ, בעיקר במגזר ההיי-טק.

נפח המסחר היומי הממוצע בשוק המט"ח הגיע בשנת 2000 ל-1.25 מיליארד דולר, עלייה של 54% לעומת שנת 1999. התפתחות זו משקפת, בין היתר, את העלייה בפעילותם של משקיעים זרים בישראל. עם זאת, למרות התרחבות נפח המסחר בשקל, הוא עדיין קטן בהשוואה לנפח המסחר במטבעותיהן של מדינות אחרות.