בנאומו ביום שני זרק ביל קלינטון את הבדיחה הבאה: "כולם מדברים על האנרגיה של ג'ון אדוארדס, על האינטלקט והכריזמה שלו. אתם יודעים, אני די נוטר לו על כל זה". הקהל צחק כמובן, אבל הצחוק לא משנה את העובדה שלדמוקרטים יש בעיה: בניגוד לימים העליזים של ביל, הפעם המועמד שלהם לסגנות הנשיאות הרבה, אבל הרבה יותר מלהיב מהמועמד לנשיאות עצמה.
זה לא אומר שהוא מתאים יותר למשרה הרמה, שכן קרי הוא בעל ותק בסנאט ורקורד מאד מהולל ב-20 שנותיו במוסד הנכבד, במהלכן הוביל צעדים בסוגיות של שבויי מלחמה, סיוע לעסקים קטנים, איכות סביבה ועוד, אבל זה כן אומר שהוא עלול להתקשות יותר בהשגת המשרה.
בליל שלישי קיבלו הדמוקרטים טעם ראשון של איך אמור נאום פוליטי סוחף להישמע ולהיראות. ברק אובאמה הצעיר, שהולך כנראה להיות סנאטור מטעם אילינוי, גרם לנוכחים להרעיד את הקירות בתשואות כשתיאר את סיפורו האישי ועיצב אותו כשיר אהבה לאמריקה של תקווה וסובלנות, ולאחר מכן אמר "אני שומר אחי ושומר אחותי, ומה שקורה לאחרים משפיע גם עליי".
רטוריקה בטעם דרומי
אתמול קיבלו צירי הוועידה טעימה שנייה של אמנות הרטוריקה, הפעם בסגנון המטבח הדרומי. ג'ון אדוארדס, שתיבל גם הוא את דבריו בסיפורים על נעוריו הצנועים, היותו הראשון ממשפחתו שזכה ללמוד במכללה וכו', יצא במגננה חוצבת להבות על השימוש בכוחו ובאוצרו של הממשל הפדרלי להטבת חייהם של אנשים.
אדוארדס, שמרבה להשתמש בנאומיו במונח "שתי אמריקות אחת לאלה שלא צריכים לדאוג והשנייה לכל השאר" אמר "אנחנו יכולים לבנות אמריקה אחת, שבה לכולם יש ביטוח רפואי. אמריקה אחת, שבה איכות החינוך לא נקבעת לפי אזור המגורים".
אדוארדס דיבר על אנשים שעובדים במשרה מלאה ואינם יכולים לחסוך מאומה, מפני שכל הכנסתם בקושי מספיקה לתשלום חשבונות. הוא גם לא נרתע מלדבר על עברו כעורך דין שעסק בתביעות פיצויים, והציג זאת כהגנה על אנשים קטנים מול תאגידים וחברות ביטוח גדולות.
"הבוחרים יודעים על בוש"
לקרי, אלא אם כן יש לו יכולות שאותן החביא מאיתנו כל השנים האלה, אין את כל זה. וויליאם סיילטן המצוין ממגזין האינטרנט "סלייט", אמר בכתבתו על הנאום שכשג'ון אדוארדס דיבר על ערכים, אמונה ומשפחה, זה נשמע טבעי ונכון. כשקרי עושה זה, זה נשמע בפיו כמו שפה זרה.
זה לא אומר שאין לו ערכים, אבל זה כן אומר שהוא נואם עצי ויבשושי. גם אוהדיו הגדולים ביותר, שטוענים שהוא מקסים וכובש בנסיבות אינטימיות, אומרים שלוקח לו זמן לפני שהוא מפשיר ונפתח לאנשים.
לכן, נדמה שמה שכדאי לקרי לעשות, בבואו הלילה לשאת בנעילת הוועידה את הנאום החשוב ביותר בחייו עד כה, הוא לוותר מראש על הניסיון להפליא ברטוריקה, ובמקום זאת להציע ניסוחים פשוטים וקולעים לדרך שבה הוא מתכוון לטפל בבעיות שהוא תולה בממשל בוש. כדוגמא לכך, הציע פרשן אחד שקרי יאמר בפשטות "הממשלה תממן את אלף הדולר הראשונים של הוצאה רפואית בשנה לכל איש, אישה וילד בארה"ב". נוסחא פשוטה כזו יכולה לתת למצביעים משהו מוחשי להעריך בו את התועלת שתצמח להם מבחירה בסנאטור ממסצ'וסטס.
אבל מזל אחד גדול יש לקרי הוא מתמודד מול ג'ורג' בוש, אדם שאמנם גובר עליו בקלות במדד "הבחור שאיתו נראה לך עדיף לשתות כוס בירה", אבל מהווה את אחד הנואמים הגרועים בתולדות מוסד הנשיאות. אגב בוש, אפילו אדם שמתעב אותו כמו מייקל מור ממליץ לקרי להימנע מלתקוף את הנשיא ישירות. "הבוחרים כבר יודעים על בוש. הם לא טיפשים והם יודעים שהוא עבד עליהם בתחומים רבים. מה שהם צריכים לשמוע זה איך ג'ון קרי הולך לתקן את כל זה".