היה משהו מרנין בידיעה שפורסמה אתמול על כך שפעילי פת"ח בשטחים עבדו על פעילי החיזבאללה כשדיווחו להם על פיגועים שלא נבראו, בטענה שסוכלו או נכשלו, ובכך הוציאו כסף בחינם מארגונו של ספונסר הפיגועים הגדול במזרח התיכון, חסן נסראללה. קודם כל, משום שאין ספק שגם לאלחנן טננבאום מגיע יום הנקמה שלו, אחרי העוקץ שבוצע עליו בביירות וההתנפלות הציבורית בארץ. שנית, משום שכמו שאומרים אצלנו בשכונה "ערבים מסוכסכים זה תמיד טוב ליהודים". ושלישית, משום שכסף מהחיזבאללה תמורת פיגועי סרק זו נוסחה הרבה יותר זולה מבחינה מוסרית/גיאוגרפית מאשר השקעה בגדר ההפרדה.
אולם הידיעה הזו משמחת במיוחד אם אתם ישראלים מיואשים שמנסים לאתר דרך לפתרון הסכסוך. כי בשעה שפרשנים לענייני ביטחון יזהו בסיפור הזה פגיעה במעמד החיזבאללה, או קושי פיננסי של ארגוני הטרור, עין תרבותית תזהה בתרגיל של אנשי הפת"ח בשטחים מסלול סמוי, אך מרתק, בדרך לשלום כולל.
כפי שיהודי אירופה, שבמשך 2000 השנים בגולה נחשבו שם לנטע שמי זר עם אף ארוך מדי, הפכו למייצגי האירופאיות הקרירה בעיני המזרחיים בישראל; כפי שעם עלייתם ארצה הפכו יהודי המזרח, שבארצות ערב נחשבו נוכרים בני חסות ונטולי זכויות ("דימה" בערבית), למייצגי התרבות הערבית בעיני האשכנזים; כך, בתהליך תרבותי מחלחל, הופכים הפלסטינים ליהודים בפני עצמם.
שהרי מיהו יהודי? אם נתעלם מהרכיב הגזעי או ההלכתי, יהודי הוא "מי שחש ומתנהג כמו יהודי", כפי שהציע בחוכמה פרופסור גרשום שלום, בתשובה שנתן כבר בשנות ה-50 לפנייתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. ומה יכול לאפיין בדורנו את הסליל הגנטי שמקשר בין יהדות לישראליות יותר מאשר הטרנספורמציה שחלה במסורת בית אבא - מהצורך להסתדר בעורמה מול הפריץ ולשרוד בתנאים מוגבלים, דרך תרגילים משוכללים ועד לישראליות על בסיס הגדרת ה"אני לא פראייר", "איך עבדתי עליו, אח שלי", או, כפי שיעדיפו המהדרין בקודש, "איך עבדתי על אח שלי"?
סוד הקשר הערבי-יהודי אינו מסתיים כאן. מי שחושב שהתרגיל של אנשי הפת"ח מצביע על מצוקה איננו מבין שארגוני הטרור עוברים תהליך אבולוציוני: מארגוני מחתרות פרימיטיביים בדפוס פעולתם לתרבות קרב בהתאם לסיסמת המוסד הישראלי: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". מה עוד שבניגוד לפרשת הסוכנים בניו-זילנד, לפעילי הפת"ח זה דווקא הצליח. מזל של מתחילים? לא בטוח.
כי האמת היא שהזיקה שנחשפה בין קוד הצופן של הישראליות, לפעילות של אנשי הפת"ח מול החיזבאללה, מעוגנת בהיסטוריה. הטענות על המוצא היהודי של הפלסטינים רוחשות בקרב ההיסטוריונים של ארץ ישראל זה עשרות שנים. על פי כל המחקרים, הגלות אליה יצאו היהודים בעקבות חורבן בית שני לא הקיפה את כל שדרות העם. בגליל, בניגוד לאזור יהודה, ישבו יהודים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, חלקם נוכרים או שומרונים שהתגיירו - על כך, אגב, הסתמכו חוקרים אנטישמיים במאה ה-19 בבואם לטעון שישו הגלילי לא היה בכלל יהודי במקורו - ולכן היו פחות אדוקים בהשתתפותם במרידות. כתוצאה מכך, הגליל היהודי, ברובו, נותר מיושב גם אחרי המרד. במרוצת הדורות, ועקב רדיפות הדת בתקופה הרומית, הביזאנטית והמוסלמית, רוב הנותרים בארץ המירו את דתם בהתאם לדתו של השליט. חלקם, לפיכך, הם הפלסטינים של ימינו.
חוקרים מסויימים בימי ראשית הציונות - הידוע שבהם הוא הנשיא השני יצחק בן צבי, שחקר את המוצא היהודי של ערביי ארץ ישראל - טענו שהסיכסוך הישראלי-ערבי מקורו בשיבושי ההיסטוריה, וניתן לפתרון פשוט על רקע מוצא משותף. כמובן, לא הייתי מזדרז להמר על זה שהאופן בו עבדו פעילי הפת"ח על מפקדת החיזבאללה בלבנון הוא ההוכחה לה ייחל בן צבי. אבל בהזדמנות החגיגית בה מוחו הפורה של שמעון פרס עשוי לחזור לתפקיד שר החוץ, אולי יש כאן פתח לפרוייקטים משותפים. כמו שאומרים אצלנו היהודים, אינשאללה.
הגנטיקה של הקומבינה
29.7.2004 / 11:08