אני יכול לקזז את זה עם צום גדליה?

אלוהים איננו סטטיסט באופרת הסבון החילונית. הציבור החילוני אוהב שאנחנו מעודדים אותו לשים כיפה בכותל ולשיר מה נשתנה, הוא מנסה תמיד לגנוב עמנו איזו שיחונת על הצום הארוך, אבל אני - צר לי שאני מחרבש את האווירה הנחמדת - מסרב ליטול חלק בקשקוש הזה. אינני יודע מה אתם חושבים על אלוהים, אחי הכופרים, אבל פראייר הוא לא. אי אפשר לעשות (במודע) תוכנית כבקשתך מתרי"ג המצוות ולצפות למקום של כבוד בגן עדן. גם הצום הקולקטיבי ביום כיפור - צום בו עוסקת פרשת השבוע - צריך לעורר לדאגה אינטלקטואלית את הפלג החילוני של ארצנו. אין לי בעיה עם דיאטה המונית, אולי אלוהים אפילו שמח על כך, אך מפליא לגלות כמה אנשים מקיימים ומסתפקים במצווה שמשמעותה, ביו היתר, בקשת כפרה על אי קיום מצוות אחרות.

זה נורא פשוט, כמעט אריטמתי: מי שצם בכיפור מאמין באלוהים, אילולא כן הוא מזוכיסט חדל אישים, ומי שמאמין באלוהים לא יכול במפגיע לקיים רק צום בודד. שלא תבינו לא נכון: אינני מכחד ממכם את העובדה שגם הדוסים לא מקיימים את כל המצוות. וכי אדם מאמין אינו חוטא? חוטא, בטח שחוטא, באבו אבואה חוטא. הרי האדם - כפי שאמר הרב קוק - לא נולד כדי שלא יחטא, אלא כדי שכשיחטא, ישוב. אך אינו דומה אדם האומר באופן גלוי ובלי לחוש מבוכה שהוא יחטא וישוב דרך קבע לאדם החוטא כדרך בני האדם.

עליכם לשבת עם עצמכם, כופרי היקרים, ולהחליט במה בדיוק אתם מאמינים, ומה היא המשמעות של אמונה זו. אם תחליטו בסופו של יום לצום בכיפור, אבל רק אם תחליטו כך לאחר מחשבה מושכלת, אהיה השני לברך על כך. כל עוד אתם נוהגים מנהג פוסטמות ופועלים מתוך אינרציה לא מובנת, אני מרשה לעצמי לא להתבייש בפסוקו של יום.

תסמונת דאום

אם כבר גן עדן, הרי לכם סיפור בשווי שופרו של משיח: עבריין צמרת מגיע לגיהנום ורואה שדות עצומים של גראס. גראס, גראס ועוד גראס מתגלה מול עיניו, והוא, מופתע ממה שנפל בחלקו, שאל את המלאך גבריאל: אחי, זה הגיהנום זה? איפה כל האש שכולם מדברים עליה תמיד?
"אז זהו", ענה גבריאל, "שאין כאן אש".
(אין לי מושג איך נראה גראס, למען הבדיחה אני מקווה שאכן צריך אש בשביל לעשן אותו. בכל מקרה, שתהיו לי בריאים).