אובאמה הבריק, תרזה הקסימה, טד פישל

"אחדות" היתה מלת המפתח ברוב הנאומים שנישאו הלילה בוועידה הדמוקרטית בבוסטון. הדגש בדבריהם של רוב הנואמים היה על איחוי הקרעים בעם האמריקאי, על מציאת מכנה משותף לליברלים ושמרנים, למדינות "אדומות" (רפובליקניות) ו"כחולות" (דמוקרטיות). עם זאת, גם היום היה די והותר רוח קרב בבניין הפליט סנטר, והווארד דין והסנאטור טד קנדי, אחיו של הנשיא שנרצח ג'ון קנדי, תקפו את ממשל בוש והתקוממו כנגד כל ניסיון להרתיע אותם מלהביע את דעתם.

טד קנדי, אחד הוותיקים בסנאטורים בדמוקרטים, עלה ראשון מבין ארבעת הנואמים המרכזיים. לקנדי אף פעם לא חסרה יכולת ביטוי, אבל נאומו עורר את הרושם שהוא לא קיבל את המזכר על הימנעות מהתקפות אישיות על הנשיא. מצד שני, קנדי הוא כל כך מוקצה בעיני כל מי שלא דמוקרט מושבע, עד שהקמפיין העריך ששום דבר שהוא יגיד לא ירגיז קולות צפים, מפני שכאלה לא יקשיבו לו מלכתחילה.

קנדי היה רהוט ואף חריף, אבל שלוש או ארבע פעמים איבד את שטף הדיבור והחל לגמגם – דבר שבוודאי ינוצל על ידי הרפובליקנים לבדיחות על חיבתו הידועה לטיפה המרה. הסמל הליברלי הוותיק נאם אמש בוועידה השמינית הרצופה שלו, בעיר הולדתו שבה הוא נהנה ממעמד עצום. שיא נאומו הגיע כאשר, בפרפראזה על דבריו המפורסמים של נשיא העבר פרנקלין דלאנו רוזוולט, אמר 'קנדי כי "הדבר היחיד שיש לנו לפחד ממנו הוא עוד ארבע שנים של ג'ורג' בוש". קנדי גם הילל את קרי כממשיך דרכם של הפטריוטים ההיסטוריים מבוסטון (גיבורי מלחמת העצמאות האמריקאית) ואמר שבניגוד אליהם, קרי אינו נאבק במלך עריץ בשם ג'ורג' שירש את כתרו "גם אם לפעמים נדמה שכן".

אבל אחרי הנאום המתריס הזה השתנתה הנימה. הווארד דין, שהתחרה מול קרי על המועמדות, נתן נאום רגוע ומדוד, שסתר לחלוטין את הדימוי שיצא לו כאדם כעוס ולא יציב. דין, שלדעת החתום מעלה נתן נאום טוב מאד, לא נהנה מאהדה גדולה מצד הקהל, ורבים מניסיונותיו להתבדח (לדוגמא: "קיוויתי לנאום ביום חמישי", כלומר כשיקבל את המועמדות) התקבלו בדממה. אבל גם דין הצליח לרגש את הקהל כשדיבר על האנשים הפשוטים שפגש במהלך מסע הבחירות, שתרמו לו ונרתמו למערכת הבחירות שלו למרות שמעולם לא היו מעורבים בפוליטיקה. דין חשף גם הוא צד לוחמני כשאמר "אנחנו לא נפחד להביע את אמונתנו. לא ניתן לאלה שחולקים על דעתנו להשתיק אותנו תחת מעטה של פטריוטיזם כוזב". דין השתמש בתרגיל רטורי מוכר שלו והצהיר ש"אנחנו נהיה גאים לקרוא לעצמנו דמוקרטים במיסיסיפי, ביוטה, באיידהו – וגם בטקסס" (כולן מדינות בעלות רוב רפובליקני סוחף כמובן).

אחרי דין עלה "נואם המפתח", פוליטיקאי צעיר ולא מוכר (עד אמש, לפחות) בשם ברק אובאמה. מדובר אולי בכוכב הגדול ביותר שממריא כיום בשמי המפלגה הדמוקרטית, ובנאומו אמש הוא הבהיר למה. אבל לפני הנאום, כמה מלים על האיש:

אובאמה נולד לסטודנט זר מקניה ואם לבנה מקנזס. אביו שב לקניה וברק הצעיר גודל בבית סבו וסבתו מצד אמו. הוא הצטיין בלימודים וזכה במלגות לבתי ספר יוקרתיים, והפך לעורך השחור הראשון של ביטאון ביה"ס למשפטים של הרווארד. כיום הוא רץ לסנאט במדינת מגוריו אילינוי לאחר שהביס שישה מתמודדים בפריימריס, והיריבים הרפובליקנים שהיו אמורים להתמודד מולו נושרים בזה אחר זה מסיבות שונות. אובאמה הוא ליברל מוצהר, שאינו חושש להביע עמדות לא פופולריות – כמו הפגנה נגד המלחמה בעיראק עוד לפני שפרצה, לפני שהתנגדות כזו נעשתה אופנתית.

אובאמה פתח את נאומו בסיפורו האישי, תוך שהוא מציג אותו כסיפור אמריקאי קלאסי – על סבו, ששירת בבית בריטי בקניה, אבל חלם על יותר ושלח את בנו ללמוד "במקום קסום, אמריקה". אובאמה הצליח להציג באופן חיובי את עמדות מפלגתו מבלי לייחס את היפוכן לאף אחד ספציפי. הוא סיפר על התוכניות הממשלתיות שאיפשרו לסבו וסבתו ללמוד ורכוש בית אחרי ששירתו במלחמת העולם השנייה. לאחר מכן הוא פנה לכל האמריקאים – "דמוקרטים, רפובליקנים, עצמאים", ואמר להם "יש לנו עוד עבודה לעשות". אובאמה דחה את החלוקה הרווחת כיום באמריקה בין שתי תרבויות, זו הנהוגה במדינות "האדומות" (רפובליקניות) למדינות ה"כחולות" (דמוקרטיות). "אנחנו סוגדים לאל רב עוצמה במדינות הכחולות, ולא רוצים שסוכנים פדרליים יחטטו ברישומי הספרייה שלנו במדינות האדומות. אנחנו מאמנים את הילדים שלנו בליגות לנוער במדינות הכחולות, וכן, יש לנו חברים הומוסקסואלים במדינות האדומות. יש פטריוטים שהתנגדו למלחמה בעיראק, ופטריוטים שתמכו בה".

אובאמה עבר להלל את ג'ון קרי "שלא היסס להילחם כדי להציל את עמיתיו בסירה בווייטנאם, ולא יהסס להפעיל את הצבא בשעת הצורך כנשיא", ואז חזר למוטיב האחדות. "אין מדינות אדומות ומדינות כחולות, יש ארצות הברית של אמריקה. אין אמריקה לבנה ואמריקה שחורה ואמריקה לטינית. יש ארצות הברית של אמריקה". לסיכום אמר אובאמה לצופים ש"אם אתם מרגישים את הדחיפות והלהט שאני מרגיש, אתם תלכו ב-2 בנובמבר ותבחרו בג'ון קרי כנשיא ובג'ון אדוארדס כסגן נשיא".

לפרשני סי.אן.אן. לא היה שום ספק: זה היה הנאום המשובח של הוועידה עד כה, ולבחור הצעיר הזה (אובאמה הוא בן 42) צפוי עתיד מזהיר.

אחרי אובאמה עלה לנאום אחד המסקרנים שבדוברי הוועידה: רון רייגן ג'וניור, בנו של נשיא מנוח שענה לאותו שם. אביו של רייגן היה כמובן רפובליקני, אך הוא עצמו ידוע כליברל. אולם הוא לא בא לדבר על פוליטיקה, אלא על הצורך לאפשר ולתמוך במחקר בתאי גזע. מדובר בסוגיה מדעית-דתית המעוררת מחלוקת גדולה בארה"ב. התומכים טוענים כי מדובר בתאים המיוצרים באופן מלאכותיו במעבדה, ועשויים לתרום לריפויין של מחלות קשות כפרקינסון, אנמיה חרמשית, טרשת נפוצה ועוד. המתנגדים טוענים שמדובר ביצירת חיים והשמדתם.

רייגן אמר שאמנם יש מיעוט שמתנגד למחקר בתאי גזע כדי לעשות הון פוליטי "והם צריכים להתבייש בעצמם", אולם שהרוב מונע על ידי כוונות טובות. "אבל אסור שהתיאולוגיה של המיעוט תמנע את הקלת הסבל של הרוב", אמר רייגן, שגם הוא קצר תשבוחות על הופעתו הקצרה והקולעת, שנערכה על פי הידעות בברכתה המלאה של אמו, הגברת הראשונה לשעבר.

מי שחתמה את הערב היתה אשתו הססגונית, הבוטה והשנויה במחלוקת של המועמד לנשיאות, תרזה היינץ-קרי. האישה, שהונה מוערך במיליארד דולר, גרפה צחקוקים כשאמרה "אני מניחה שלא יפתיע אתכם שיש לי מה לומר". היינץ-קרי ניצלה את כישרונה לשפות (היא דוברת חמש כאלה) ובירכה את הנוכחים והצופים באנגלית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית וצרפתית.

היא דיברה על ילדותה במוזמביק הדיקטטורית, על השתתפותה בהפגנות נגד אפרטהייד בדרום אפריקה, וגרפה תשואות כשהביעה תקווה שיבוא יום בו נשים שמביעות את דעתן לא ייחשבו כ"דעתניות", אלא כחכמות ומעודכנות, בדיוק כמו גברים.

אשתו של קרי חתמה בשבחים לבעלה, על אמונתו האופטימית בגדולתה של אמריקה, על רוח הלחימה שלו, על תבונתו וזהירותו.

סך הכל, לילה שני מוצלח לדמוקרטים, גם על פי תגובות התקשורת. הלילה ינאם ג'ון אדוארדס, שיקבל באופן רשמי את המועמדות לסגנות הנשיאות. מחר בלילה תינעל הוועידה עם נאום קבלת המועמדות של ג'ון קרי.