הוועידה הדמוקרטית נפתחה אתמול באווירה של ביטחון והומור, בעת שכוכבי המפלגה בעשורים האחרונים הצחיקו, הלהיבו והקסימו את הקהל, תוך שהם מסבירים בדיוק למה צריך להחליף את הנשיא הקיים, למה המועמד שלהם יותר טוב ומה ההבדלים הבסיסיים בין שתי המפלגות.
את הנאומים המרכזיים של הערב פתח אל גור, שהצחיק את הקהל ביציאות שנונות על חשבון הפסדו הדחוק והשנוי במחלוקת בבחירות הקודמות. "האמת היא שקיוויתי להיות כאן בנסיבות אחרות", אמר גור, שהמשיך להלל את ארה"ב כמקום שבו "כל ילד או ילדה יכולים לגדול, ולזכות יום אחד במירב הקולות" (רמז לעצמו, שזכה ברוב הקולות של האזרחים אך לא רוב האלקטורים).
לאחר מכן עבר גור לפסים רציניים ודחק בקהל לזכור שכל קול קובע שוב רמז לניסיונו המר. "הכוח הוא שלכם. אל תיתנו לאף אחד לקחת אותו מכם, או לשכנע אתכם לזרוק אותו". לאחר מכן הבהיר גור את ההתייחסות לבחירות 2000 כשאמר "והפעם בואו נוודא שכל קול ייספר. בואו נוודא שהפעם לא בית המשפט העליון יבחר את הנשיא, ושהנשיא הנוכחי לא יהיה מי שיבחר את בית המשפט העליון הבא".
קרטר מוריד את הכפפות
גור אמנם שאל את הצופים בבית אם טוב להם יותר מאשר לפני ארבע שנים, ואם הם קיבלו את מה שציפו לו מהנשיא שלהם, אבל נמנע מלתקוף את הנשיא בצורה ישירה יותר. לנשיא לשעבר ג'ימי קרטר לא היו בעיות כאלה; קרטר שיבח במודגש שני נשיאים תחתם שירת בצבא טרומן ואייזנהאואר כמי ש"מילאו את חובותיהם הצבאיות בכבוד" (בניגוד לנשיא הנוכחי, כמובן ר.ב.) ולאחר מכן אמר שבזמנים ההם, היה העם האמריקאי בטוח שנשיאו "לא יוליך אותו שולל בסוגיות של ביטחון לאומי".
לאחר מכן המשיך קרטר והאשים את ממשל בוש בבזבוז הרצון הטוב של העולם אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, ב"שורה רציפה של טעויות וחישובים מוטעים", בהזנחת מחוייבותה של ארה"ב לערכי זכויות האדם, בעידוד בהלה בציבור ובפלגנות. הנאום הזה חרג מבקשת קמפיין קרי למעט בהתקפות על הנשיא, אבל כ"זקן המדינאים" של המפלגה, לא נדרש קרטר להגיש את נאומו לאישור הקמפיין, וההנחה היא שהמוניטין שלו כאדם ישר ביותר מאפשרים לו לומר דברים מסוג זה מבלי לעורר תגובה שלילית מדי.
אחרי קרטר הגיע תורה של האישה החזקה ביותר בפוליטיקה האמריקאית כיום, הילארי רודהאם קלינטון. קמפיין קרי הקציב לסנאטורית מניו יורק רק ארבע דקות, אבל היא הספיקה לא מעט בזמן שהוקצב לה. כמו כל הנואמים, היא היללה ושיבחה את קרי, אותו תיארה כ"הנשיא הגדול הבא של ארה"ב", חלקה מחוויותיה האישיות כסנאטורית ניו יורקית בעקבות הפיגועים, ואז הציגה לקהל את מי "שהשאיר את ארצו במצב טוב בהרבה מזה שבו קיבל אותה הנשיא ה-42 של ארה"ב, ביל קלינטון".
המופע של ביל
לפני פתיחת הוועידה היו הימורים בקרב עכברי הפוליטיקה סביב השאלה כמה זמן יארך נאומו של קלינטון. על הנייר הוקצבו לאיש מארקנסו 20 דקות, אבל איש לא ציפה שהוא יעמוד במגבלה. בסופו של דבר הופתעו רבים כשקלינטון הסתפק ב-25 דקות (היו מהמרים שהלכו על 45 דקות ויותר), אבל בזמן הזה הצליח קלינטון להזכיר למה אמריקה התאהבה בו בזמנו.
קלינטון פתח בשבחים לאשתו, לאל גור ולג'ימי קרטר, ולאחר שהדגיש כי כולם, ללא הבדל מפלגה, רוצים את מה שהכי טוב לאמריקה, עבר קלינטון להבהרת ההבדל, לדעתו, בין הדמוקרטים לרפובליקנים: "אנחנו רוצים עולם של שיתוף פעולה גלובאלי, שבו אנחנו פועלים לבד רק כשאנחנו ממש חייבים". הרפובליקנים, לעומת זאת, "מאמינים שאמריקה צריכה להיות מנוהלת בידי האנשים "הנכונים" האנשים שלהם. הם מאמינים בעולם שבו אנחנו פועלים לבד כשאנחנו יכולים ומשתפים פועלה רק כשאנחנו חייבים". עוד אמר קלינטון שהרפובליקנים שואפים לרכז כוח ועושר בידי מי שמסכים עם דעותיהם, ולהשאיר את האזרחים הפשוטים להתמודד לבד עם בעיות כמו מחירו הגואה של הביטוח הרפואי.
קלינטון עבר לדבר על כל התוכניות שקוצצו, כולל כאלה שנוגעות ישירות לביטחון פנים (אבטחת נמלים, תקנים לשוטרים וכבאים) בזמן שהבית הלבן סירב להקטין את קיצוצי המס לעשירים אפילו במקצת. הוא התבדח שלראשונה בחייו הוא נמנה על המאיון העליון, וכמעט חשב להודות לממשל על החזר המס הגדול שקיבל, "אבל אז נזכרתי שזה בא מהכיס של כולכם". שורת המחץ של קלינטון היתה: "אל תאמינו שג'ון קרי וג'ון אדוארדס יסכנו אתכם. עוצמה וחוכמה אינם מושגים סותרים"
הנשיא הקודם סיים בנאום הלל לג'ון קרי, שבא מרקע מיוחס ויכול היה להתחמק משירות בוייטנאם, אך במקום זאת אמר "תשלחו אותי", וחזר על רוח ההתנדבות הזו שוב ושוב בחייו הציבוריים. קלינטון, שהגדיר את עצמו "רק חפ"ש במערכה של ג'ון קרי", חתם את נאומו המשובח בקריאה לקהל לעשות כל שביכולתו כדי לשלוח את קרי לבית הלבן. נאומים מלהיבים זה טוב ויפה, אבל כדי שהעם האמריקאי ישתכנע הוא יצטרך לשמוע מהמועמד עצמו, שעל פי סקרים עדכניים של הוושינגטון פוסט וסי.אן.אן, מידרדר במעמדו לעומת הנשיא, הן בתמיכה הכללית והן בשיעורי תמיכה בנושאים המובילים. קרי יגיע לוועידה רק ביום חמישי, ובאותו לילה נדע אם הוא מסוגל לשנות את המומנטום.