בכיינים, נמאסתם

החולשה המרכזית של היהדות כדת וכלאום היא שימוש היתר שהיא עושה בפוזת הסבל והייסורים, ובהתמכרותה המזוכיסטית להלקאה העצמית. חשיבותם של הכאב והצרה במרחב היהודי חורג בהרבה מהנורמאלי, ולו היו לקטסטרופה זכויות-יוצרים בתשלום, היהדות היתה פושטת רגל כבר מזמן.

בניגוד לשאר הדתות, שעוד שומרות על סוג מסוים של צניעות, היהדות לוקה בתסביך נרקסיסטי המאפיין גיבורים טראגיים מדמיונם של סופוקולס, שייקספיר, הומרוס ואפילו קפקא. הבעיה היא שבתור מחזה, הטרגדיה יכולה להצדיק כרטיס כניסה לאמפי-תיאטרון ובקבוק קולה, אבל בתור דת הטרגדיה איננה שווה לאום וחצי-ליטר מסורת.

לכן, כשאני רואה את היהדות מצידה הפרקטי, מהללת את הקטסטרופה ומשתמשת בה כנימוק להוספת עוד קצת סבל "למען נרגיש את שהרגישו אבותינו אז", בדמותם של הצום והתענית ביום הכיפורים, בצום גדליהו וב-ט' באב, הבא עלינו לרעה - אני חושש כי היהדות היא לא יותר מכישלון או בדיחה צינית על חשבון אומה, ששמה לעצמה את היגון בראש מעייניה ואת האסון כ"תורה מסיני".

ואפילו עכשיו, אחרי שכבר הרשנו לאתאיזם להפוך לסוג של אפיון לאומי, עדיין אותה מסורת והרגל מגונה משתלטים עלינו, ואנו מקבלים מדינה נאורה "לכאורה" שאינה יכולה להתנתק משורשי עוולותיה, ומאשרת בחוק את מונופול העינוי, כשהיא סוגרת עלינו את הפנאי כולו במועדים בהם עלינו לזכור את צרותינו. וכך הגלגל ממשיך לנוע הלאה, ואנו מגדלים את ילדינו על אותו בסיס עתיק יומין של יבבנות כרונית.

יותר מכל מועדי הצום והתענית היהודיים, ט' באב הינו תמצית הכפייה הדתית. בעוד שליום כיפור יש איזושהי נימה פרטית וסוג של מסר אנושי (לאו דווקא דתי), ולצום גדליהו אין כל חשיבות, ורק מעט מהציבור הרחב מודע לו, ט' באב עודנו ניצב כנחלת הכלל הישראלי (בעיקר בשל המגבלות המוטלות בגינו על פתיחת החנויות, מסעדות, בתי-קולנוע וכד') ומביא איתו בשורה חסרת רלוונטיות: חורבן בית-המקדש.

באמת שאני מתקשה להבין איך לאחר חורבן כפול של אותו בית-מקדש, (שאפילו בוותיקן לא טורחים לפשפש בשבילו במרתפיהם, שמא ימצאו כמה שאריות ארכיאולוגיות שנבזזו ממנו ע"י הרומאים), עדיין לא הבנו שהסיבה בגללה נחרב בית-המקדש פעמיים, ואין שום תוכנית להקימו מחדש (אם או בלי קשר למשיח), היא שהבניין הזה הוא חתיכת "אולד-ניוז", לפחות כמו בנייני התנועה הקיבוצית.

ולכן אני מזהיר בזאת שיש גבול לכל מזוכיזם ורחמים-עצמיים, ואם לא תקום במהרה איזו שפיות בבית המחוקקים, אשר תמגר את מרותו-בחוק של ט' באב, יהיה זה בלתי-נמנע שהמסורת היהודית תמצא עצמה פוסעת לאיטה לעבר שנאתם של בני-ישראל השפויים. אלו שעלה בדעתם כי בתור יהודים הם אינם מחויבים לאמץ את הסבל כדרך-חיים. את זה הצליח לעשות טוב יותר ישוע מנצרת.