מה פתאום אנטישמים, רק חושבים בהיגיון

"אתה יודע", אמרתי לחברי הפורטוגזי כשחזרתי מהשירותים של הבר. "מעל האסלה מצוייר צלב קרס". "עזוב אותך", הוא אמר. "ילדים מפגרים ציירו את זה. אתה לא באמת חושב שזה נגד יהודים?". "לא", עניתי. "אבל עדיין זה סימן שמסמל שנאה ספציפית נגד העם היהודי. לא תבין את זה כי אין שום סימן שמסמל שנאה ספציפית נגד פורטוגזים". "הבעיה איתכם", ענה, " שאתם פרנואידים. כל הזמן מחפשים את האנטישמיות. אם לא תחפשו לא תמצאו". היבטתי בו ואמרתי: "אתה כנראה צודק. אבל זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך".

המשפט הפרדוקסלי-לכאורה הזה מייצג לא רע את היחס בין אירופה לעם היהודי. אי אפשר לומר שאין אנטישמיות באירופה, לפחות במספר מדינות, אבל בחלק מהמקרים אפקט המגאפון (התקשורתי בעיקרו) הופך ציוץ קטן לקול נפץ עז. הצרפתיה שטענה כי נפלה קרבן להתנפלות אנטישמית והתגלתה כמעורערת בנפשה הוא דוגמא לכך. השבוע יצא לי לדסקס בנושא עם ידיד צרפתי. שאלתי אותו אם הוא עדיין חושב, כפי שאמר לי לפני כמה חודשים, שאין אנטישמיות בצרפת. "לא", הוא ענה לי. "האנטישמיות קיימת, אבל מה שאמר ראש הממשלה שלכם השבוע הוא מעליב. האנטישמיות באה בעיקר מצד יוצאי מדינות ערב. אם תתעלם מהם, תגלה שרוב האוכלוסיה הצרפתית מוקיעה את התופעה, כמו כל שנאת זרים".

ואכן, השוואה לשנות ה-30, למשל, היא בגדר הגזמה. להבות השנאה אינן מתעופפות ברחובות, וגם התגובה הפוליטית לא דומה. אבל, וזה אבל גדול, כישראלי, עצם קיומו של יחס מיוחד ליהודים מפתיע אותך, ולא בדיוק לטובה. ראשית כל, אנחנו "אישיו". איננו עם נשכח וחסר חשיבות באירופה. בכל מקום מודעים לקיומם המתמשך של היהודים. אפילו בברצלונה, שגירשה את יהודיה עוד לפני גירוש ספרד, נקרא אחד מאזורי העיר "מאונט ג'ואיק" - הר היהודים. השואה היא נושא עצום ומביך עבור האירופאים. היא נלמדת גם בבתי הספר באיטליה ופורטוגל, וכתבות בנושא מופיעות באופן תדיר בעיתונות הגרמנית. אך כמידת המודעות לקיומו של העם היהודי, כך הבורות לגביו. והבורות היא שמייצרת את הדעות הקדומות שמייצרות את שנאת הזרים.

הדעה הקדומה הראשונה שנתקלתי בה היתה כי "כל היהודים עשירים". הרבה יותר מדי פעמים, כשהאנשים שדברתי איתם גילו שאני יהודי, הם הרימו יד, שיפשפו שתי אצבעות זו בזו באקט של ספירת שטרות, וצימצמו עין אחת בקריצה. הכל בהומור. באירוע חברתי מסויים, כשהדבר הפך לנושא שיחה, פניתי לידיד גרמני ושאלתי אתו אם הוא מבין שמדובר באקט קצת אנטישמי. "זה עשוי להתפרש כך", הוא אמר, "אבל אתה צריך להכיר בעובדה שאכן ברוב המדינות הקהילה היהודית עשירה. אנשים שואלים שאלות, גם שאלות לא נכונות, אבל לא בכוונת זדון".

הדעה הקדומה השניה שפגשתי היתה ש"כל היהודים עוזרים אחד לשני". ושוב, הבעיה היא בהגזמה. הפתגם "כל ישראל ערבים זה לזה" הופך להנחת יסוד אודות קשר סבוך בין יהודי העולם והעדפה מוחלטת על בסיס אתני. בדרך כלל אני סלחן כשאני פוגש סטריאוטיפים כאלו (בינינו, גם אנו חוטאים בהם), אבל פעם אחת איבדתי את שלוותי: במעמד רשמי (ולחלוטין לא נינוח וחברתי) יצא לי לדבר עם אשה מגרמניה. סיפרתי לה כי קשה לי למצוא בספרד עבודה: מצד אחד אין לי אישור עבודה, כמו לשאר האירופאים; מצד שני אין לי ספרדית ברמת שפת אם, כמו לדרום אמריקאים. "מה הבעיה", היא אמרה. "תבדוק אילו חברות כאן בבעלות יהודית ותצלצל אליהם. אני בטוחה שאם ב'מנגו' למשל ישמעו שאתה יהודי, הם יעזרו לך". הסתכלתי עליה ושאלתי: האם כל הגרמנים עוזרים אחד לשני?. "אולי הם צריכים", היא השיבה. האם כל הנוצרים עוזרים אחד לשני? "אולי הם צריכים", היא חזרה באי נוחות. אז למה לעזאזל, המשכתי, את חושבת שכל היהודים בעולם עוזרים אחד לשני??

הדעה הקדומה השלישית היא ש"ליהודים יש כוח השפעה מאוד גדול". מעולם לא שמעתי את הדעה הזו באופן מפורש, אלא רק במרומז. לא פעם אמרו לי כי ברור שבוש תומך בישראל, כי הוא זקוק לכסף של היהודים. יש אף שטענו בפניי שהוא זקוק כסף של ישראל (!). "בכל מקרה", אמרה לי ידידה שאי אפשר לחשוד בה באנטישמיות, או במחסור בתאים אפורים, "הוא צריך את קולות היהודים בבחירות". כמה יהודים יש בארה"ב, שאלתי אותה. "ממממ... 100 מיליון", היא השיבה. הלסת שלה נשרה לתוך הצלחת כשסיפרתי לה שבכל העולם יש פחות מ-15 מיליון בני דת משה.

המפחיד בטיעון הזה הוא שהוא אינו נתמך על אמונה משוללת יסוד, אלא – כמה נורא – על היסק לוגי. שהרי אם כל היהודים עשירים, וכולם עוזרים אחד לשני, הרי שיש להם כוח רב. אם נניח שבארה"ב יש עשרות מיליוני יהודים, הרי שהם יכולים לקבוע מי ינהיג את המעצמה היחידה בעולם. אם נלך צעד אחד קדימה, ונצרף את ההנחה הרווחת באירופה כי מעשיה של ארה"ב בעיראק הם בלתי מוסריים, כמו גם מעשיה של ישראל בשטחים, נקבל משוואה לוגית מזעזעת במיוחד. משוואה שמבוססת על בורות ודעות קדומות, אבל כמו שציינו – אלו הם מקורות בסיסיים לכל שנאת זרים, גם לאנטישמיות. טעות לחשוב כי המחשבה הזו עוברת באופן פעיל ואקטיבי במוחו של כל אירופאי ואירופאי. האנטישמים הם מיעוט קטן. אבל תהיה זו גם טעות לבטל את הסכנה הטמונה בה במחי יד, כיוון שככל שננסה, אי אפשר להתעלם מעובדה אחת עצובה: הדבר הזה נאמר עלינו, ולא על אף לאום אחר.