בימים האחרונים מתנהלת בתקשורת הערבית מתקפה חריפה על יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. מכון ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון) דיווח כי בעלי טורים רבים בעיתונים מאשימים את ערפאת באחריות ישירה לשחיתות ולאנרכיה וחלקם אף קוראים לו להתפטר.
מאמון פנדי כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל אווסט": "חירותו של ערפאת באופן אישי חשובה יותר מחירותם של הפלסטינים. בכל מו"מ שערפאת ניהל היה נראה כאילו הוא פועל על פי המשל...'אם לא אהיה חלק מן הפיתרון - אהרוס את המשחק'. על כל הערבים, ובמיוחד שליטיהם, לומר לאיש: 'הנושא גדול יותר ממך' והעם הפלסטיני חשוב הרבה יותר מאבו עמאר. פעולותיו של אבו עמאר אינן אסטרטגיה של שחרור אלא הן תמרוני הישרדות ו(מבחינתו) שהעם הפלסטיני והאזור ילכו לעזאזל".
אחמד ג'אראללה, עורך היומון הכווייתי "אל סיאסה" כתב במאמר המערכת: "הפלסטינים החלו לקחת היום את המושכות בידיהם סוף סוף. הם החלו לפעול בצורה ישירה מול קיסרי השחיתות, אנשי ערפאת... הכרחי שערפאת עצמו ילך, כראש הרשות המושחתת וכמי שאין תועלת בהישרדותו הפוליטית, זאת במיוחד לאחר שהזרוע הצבאית של ארגון פתח שהוא עומד בראשה מאשימה אותו כמי שאחראי לטרגדיה הזו...
ערפאת הרס את יסודות החיים של העם הפלסטיני והוביל אותו אל טרור, הרס ומוות לחינם מתוך ייאוש. הוא קרע את הארץ כפי שסדאם חוסיין קרע את המולדת העיראקית והשפיל את עמו. האיש נכנס לשלב הטיפשות הפוליטית שבא לידי ביטוי בדבקות בשלטון ובתקווה לחיים ארוכים. ראש השחיתות הוא ערפאת עצמו, והראשונים שיודעים זאת הם המנהיגים הערבים... אם ברצוננו לפלס את הדרך לשלום או את הדרך ל'מפת הדרכים' - הדבר לא יתאפשר כל עוד האיש הזה המתעמר - בחיי בני עמו כדי שהוא ישרוד - נשאר בשלטון".
"האם מבין האדון ערפאת שזמנו עבר?"
עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון "אל קדס אל-ערבי" כתב: "כל מוסדות הרשות מושחתים ובלתי לגיטימיים. השחיתות היא מחלה מדבקת והנשיא ערפאת הניח למחלה זו להתפשט עד שהפכה את הגוף הפוליטי הפלסטיני לגופה מתכלה המדיפה ריח חריף...בשם הרוב הדומם, אנו דורשים מהנשיא ערפאת לסגת מתמיכתו בשחיתות ובמושחתים, לפטר את כולם ולהיעזר בכוחות הצעירים הנקיים (משחיתות) בקרב העם הפלסטיני. זהו המוצא היחיד ממצב האנרכיה וההידרדרות...".
ד"ר פהד אל-פאנס כתב בטורו ביומון הירדני "אל-ראי": "ערפאת מנודה מבחינה בינלאומית אבל הוא נאחז בכיסאו על חשבון התמיכה הבינלאומית בעם הפלסטיני ובבעיה שלו. כך הוא הופך לנטל כבד על העם הפלסטיני ועניינו ומה שנדרש כעת הוא להקריב את מדינת פלסטין למען השמירה על המוקטעה ברמאללה. לאחר שהגיעו מים עד נפש, האם מבין האדון ערפאת שזמנו עבר ושעליו לפרוש לגמלאות מרצון, או שהעניינים יגיעו לסופם הטבעי בדרכים אחרות?".