התחדשות הריטואל היהודי - הנשי

הערגה הספיריטואלית בחיים תמיד מלווה בצורך של 'טקס', המהווה עוגן גשמי לחוויה רוחנית ויוצר חוויה בו מתאחדים גוף ונפש.

בעולם החרדי בו גדלתי, לא הכירו את המילה 'טקס'. עולם זה רווי בריטואלים, אך אין הם נתפסים ככאלה. טקסים שיד אדם ניכרת בהם, כמו טקסים ממלכתיים, זוכים ללעג וקלס, כהמצאה שרירותית של בני אדם. כולנו מכירים את היחס של חברה זו, למשל, לצפירת יום הזיכרון. לעומת זאת הטקסים הדתיים נתפסים כמטפיזיים, מצוות ומנהגים קדומים, אשר הונחלו בדרך כלשהי על ידי אלוקים בכבודו ובעצמו.

כילדה חרדית מצאתי עצמי מתבוננת בקנאה בעשייה דתית, כאשר מעמדי כבת גזר עלי לראותה בלבד. כך בבית הכנסת, בסעודות, בחגים ובטקסי חיים, כמו, ברית מילה, בר מצווה, נישואין ועוד. בעיניים כלות, הייתי מתבוננת מהופנטת, שעות רבות, דרך סורגי המחיצה לעבר ריקודים אקסטטיים בעזרת הגברים בלבד.

מאז למדתי דבר וחצי דבר על התעצבותם ההיסטורית של ריטואלים שמלווים את החיים היהודיים. החל בהנחת תפילין והתעטפות בטלית וכלה בטקסי אבל של לווי המת וימי השבעה.

בעבר, המבנה ההיררכי של העם היהודי יצר גם דיפרנציאציה של טקסים. חלקה מהותנית וחלקה חברתית בלבד. טקסים שהכהן הגדול נהג בהם, לא יכלו לבצע כהנים פשוטים, וטקסים שבצעו כהנים אלו לא יכלו לבצע לוויים, ואזרחים ישראלים, לא יכלו לעשות במקדש את אשר עשו הלויים. באופן דומה נמנעו נשים מליטול חלק במצוות. כך, שהן לא עשו את מה שגברים ישראלים נהגו לעשות ודמו בכך לקבוצות שוליים אחרות, כמו עבדים, ילדים או שוטים.

אולם, כבר בימי חכמים, נשים שונות רצו והתאמצו לקבל על עצמן עשיית של מצוות, אשר לא חויבו בהן, מצאנו בתלמוד כי נשים שונות ביצעו, בהסכמת החכמים, את "טקס סמיכת הידיים" על קרבנותיהן, הניחו תפילין, התעטפו בטלית, תקעו בשופר, וקראו בתורה ובמגילה. ללמדנו כי ההיררכיה בין נשים לגברים, אינה מהותנית, רק חברתית-היסטורית. טקס מהותני אחד בלבד, המשמר את ההיררכיה ההיסטורית, הוא טקס הקידושין, אשר בו לפי ההלכה האורתודוכסית, "האיש מקדש ולא האישה", למרות שכיום צעירות אורתודוכסיות יצרו תוספת מגוונת של התקדשויות והקדשות חוזרות כדי ליצור מראית עין של ההדיות. לצערי, ישנם מקרים של ניצול כוח זה על ידי בעל, המסרב לשחרר את האישה המבקשת להתגרש.

כיום נשים דתיות מהוות 'ראש חץ' באורתודוכסיה המודרנית, של חידושים והתחדשות בכל הכרוך בטקסים. בצר להן, יצרו טקסי "זבד הבת" (בריתה), "זבד האם – היולדת", "בת מצווה", טקסי הכנסת כלה, לפני החופה, ועוד ועוד... רק במקום אחד עדיין לא הכירו בזכותן זו - במדינת ישראל. זה יותר מעשור מתנהל מאבק עיקש נגד "נשות הכותל", המבקשות לקיים תפילת נשים, בדרכן, ולפי ההלכה. כמו בימי האינקוויזיציה, בו נענשו אנשים על קיום טקסי דת, הוצע על ידי 'כנסת ישראל', להטיל עליהן שבע שנות מאסר.

לעומת מלחמה זו, בקהילות אחרות, גברים כנשים, מתבשמים מן ההתלהבות של ההתחדשות שמגלות קבוצות חדשות, כמו הנשים, או החילוניים, בעשיה ספיריטואלית – דתית. בקהילתנו הקטנה למשל, ישנם גברים, המעדיפים את טקס ההקפות הנשי בשמחת תורה, הכולל לימוד ושירה, מהשתרכות מיוזעת בריקודי הקפות מסורתיים. הלוואי והשכילו, גם המתנגדים, להכיר בעובדה שרוח יוצרת של אדם, היא רוח האלוקים שננשפה בפיו, וכזו גם מהותה של התחדשות הריטואל היהודי – הנשי.