טקסי החיים חייבים להיות שיוויוניים

לא פשוט לעדכן תרבות, אבל לפעמים זה הכרחי. והתרבות שלנו אכן מתעדכנת בהתאם לרעיונות חדשים שעוברים על העם היהודי, בייחוד ב-250 השנים האחרונות – תהליכי ההשכלה, רעיונות הלאומיות, ותפיסות החירות והשוויון מגדירים אותנו בכל בוקר מחדש.

במסגרת רעיונות אלה אנחנו חיים ופועלים, מחנכים את ילדינו וחוגגים את חגינו. בכל יום אנו תופסים את חיינו כברורים מאד, ואת המציאות שסביבנו כטובה ונכונה עבורנו. יחד עם זאת, ברגעים מסוימים בחיים אנו מוצאים את עצמנו בקונפליקט עז עם הזהות שלנו, ונאלצים לשאול את עצמנו שוב מי אנחנו. הדבר מתבטא במיוחד בטקסי החיים – הברית, בת ובר המצוה, הנישואין (והגירושין) והקבורה. הטקסים שלנו נכתבו לפני מאות רבות של שנים, ובמסגרת מציאות שונה לחלוטין: השפה אז היתה שונה, וכך גם עולם הערכים התרבותי של החברה. גם האלוהים שיחק אז תפקיד משמעותי הרבה יותר, ונציגיו עלי אדמות - הגברים העוסקים בכהונה או ברבנות - היו בעלי השפעה גדולה בהרבה.

אנחנו עורכים את הטקסים הואיל והם מעניקים משמעות לחיינו, ומסייעים לנו להסביר לעצמנו מי אנחנו, מה חשוב לנו, ומדוע אנחנו חיים בצורה החברתית שלנו. ועוד עקרון – הטקס יהיה תמיד נגזרת של עולם ערכים, וכאשר עולם הערכים משתנה יקרה אחד משלושה תסריטים: או שהטקס יתאים את עצמו אל החברה המשתנה, או שהטקס יעבור מן העולם, או שהחברה העורכת אותו תעבור מן העולם.

ניקח לדוגמא שני טקסים אשר בתרבות היהודית שמו את הנשים בצד: טקסי הברית וטקסי המצווה. כבר עם לידת התינוקות נעשתה בין הבנות והבנים הפרדה משמעותית בהתייחסות אל לידתם – הבן הנולד זוכה לטקס ארוך ומשמעותי, לטוב ולרע, ואילו את הבת מקבלים בשמחה, אולם בצורה מינורית הרבה יותר. המשמעות של לידת בן היתה חשובה בהרבה מלידת הבת. גם לקראת ההתבגרות, בזמן טקסי המצווה נדרשים מן הנער המגיע לפרקו להוכיח את עצמו ואת יכולותיו, ואילו מן הנערה אין כל דרישה של ממש, בודאי לא באופן טקסי קבל עם ועדה. נוסיף על זאת את העובדה שלעומת חגיגות בר המצווה הנערכות כבר יותר מ-500 שנה, הרי שחגיגות בת המצווה הראשונות נחוגו רק המחצית הראשונה של המאה ה-20.

אנחנו ותרבותנו חייבים להשתנות, כפי שתמיד השתנינו בעבר: נשים וגברים הם חברים שווים ולגיטימיים בחברה היהודית של היום, וטקסי החיים שלנו חייבים לשקף אותם. בעידן בו יותר ויותר ניתוחי מילה מבוצעים בבתי החולים, יכולה חגיגת הברית להדחות מעט, ומתכונתה תהיה זהה עבור בנות ובנים. גם הערכים שיובעו בחגיגה יהיה של הצטרפות אל העם והמשפחה ושמירת המסורת המשותפת, ולאו דווקא של חינוך הילדים לאור הערכים הדתיים. בסוגיית בת המצווה יש מקום להשוות לחלוטין את הדרישות החברתיות מן הנערות והנערים – בין אם מדובר בהוכחת כישורים אינטלקטואליים, מעשיים או פילנתרופיים בחברה. בטקסים אלה חשוב שהחברה תצהיר כלפי הנערות והנערים כי מקומם, במשותף, הוא לימוד ועשייה בחזית הפעילות התרבותית של העם בישראל.