המפקח על הבנקים, יצחק טל, אמר אתמול ביום עיון שנערך באוניברסיטת תל אביב בנושא מערכת הבנקאות המסחרית בשנת 2001, כי יש לבחון את האפשרות להגביל בחקיקה את מספר העמלות אותן גובים הבנקים, בין היתר באמצעות קביעת תקרה למספר העמלות הקיימות, כך שבנק אשר ירצה להוסיף עמלה חדשה יצטרך לגרוע עמלה ישנה.
טל ציין כי בישראל מספר העמלות הבנקאיות גדול מדי, בשונה מהמקובל בעולם, ולעובדה זו יש יתרון וחיסרון: מחד גיסא, פירוק הפעילות הבנקאית לרכיבים וגביית עמלה לכל רכיב משפרת את התמחור הכלכלי, מאידך גיסא, ריבוי עמלות סותר את עקרונות הגילוי הנאות ללקוחות אשר אינם מסוגלים להשוות עמלות.
באשר לביטוח פקדונות, ציין טל כי נדרשת בחינה מחדש של המדיניות הנהוגה בארץ בנושא זה, לפיה בישראל אין ביטוח פקדונות (המדיניות הקיימת היא של "עמימות קונסטרוקטיווית").
אין מי שיערוב לכספי המשקיעים
טל ציין כי נושא ביטוח הפקדונות עולה על סדר היום כל כמה שנים. מבחינה פורמלית, במצב הקיים כיום, אין מי שיערוב לכספם של משקיעים, במידה שהבנק בו מופקדים הכספים מגיע לפשיטת רגל, שכן, הממשלה ובנק ישראל לא התחייבו לעשות כן. אומנם, בדיקת העבר מראה כי בנק ישראל נתן ערבות מלאה לבעלי פקדונות, בעת משבר הבנקים בשנות ה-80, אך כיום יש מקום להבהיר סוגייה זו, מה גם שביטוח הפקדונות הפך לסטנדרט, הן בארה"ב והן באירופה.
טל הוסיף, בהתייחסו לגילוי נאות לגבי סיכון האשראי, כי בישראל הבנקים נותנים גילוי לגבי האשראי נטו, לאחר ההפרשה לחובות מסופקים, ומצב זה הוא בעייתי בשני מישורים: ראשית, הוא מקשה על ניתוח סיכוני האשראי, ובנוסף, הפרקטיקה הזו איננה מקובלת בעולם. כמו כן, בישראל שיטת ההפרשה לחובות מסופקים שונה מן המקובל בעולם שכן היא מקבילה לשיטת מחיקת החובות. טל ציין כי לדעתו יש מקום להעריך מחדש את שיטת ההפרשה לחובות מסופקים בארץ, ולבחון באיזו מידה ההפרשות לחובות מסופקים מעניקות רזרבות מתאימות למקרים בהם מתממשים הסיכונים.
נושא נוסף אליו התייחס טל הוא השקעות גדלות המבוצעות ע"י הבנקים, והצורך באישור מראש לביצוע השקעות אלה. טל ציין כי להשקעות גדולות של התאגיד הבנקאי ישנה השפעה על תוצאותיו העסקיות וכן על יציבותו. בשונה מהמקובל בעולם, בישראל לא נדרש אישור מראש לגבי השקעות גדולות, ולדעת טל, יש לשקול מחדש נושא זה תוך בחינת אספקטים פרקטיים ומשפטיים (למשל, שימוש במידע פנים).
טל התייחס בדבריו גם לאישורם של מנהלים ודירקטורים. לדבריו, בארץ קיימת הוראה הקובעת מראש את תנאי הכשירות לדירקטורים, ומאפשרת דיווח בדיעבד למפקח על דבר המינוי. לעומת זאת, הסטנדרטים בעולם מחייבים מעורבות רבה יותר של הפיקוח על הבנקים בנושא זה. בשל כך, טל סבור כי נדרשת בדיקה של ההוראות הקיימות בארץ אל מול הסטנדרטים הבינלאומיים.