כוח המארינס, הממונה על שמירת הסדר באזור העייר כארמה שממערב לבגדד, מפצה עיראקים שיקיריהם נהרגו או נפצעו כתוצאה מפעילות הקואליציה, בסכומים של עד 500 דולר להרוג. כך מדווח היום ה"גרדיאן", שכתבו היה עד לתשלומים שכאלה במשרדו של פרקליט גדוד מארינס. חיל הנחתים שילם 3.5 מיליון דולר בדרך זו מאז תחילת אפריל.
הכתב מתאר את החדר החשוך, בו נאנק מאוורר חלש תחת האוויר הסמיך והחם, שבו יושב הפרקליט, בדרגת סרן, על כיסא גבוה מאחורי שולחן, בעוד המתלוננים העיראקים יושבים על ספות נמוכות הכופות עליהם לשאת עיניים אל האמריקאי. גם הסרן וגם הרב"ט הנמצא עמו בחדר חמושים, והמתרגם מחזיק רובה אם-16.
הנוסח הנהוג הוא: "כוחות הקואליציה מצטערים על מותו של אחיך. אנו מבינים שמדובר באבידה גדולה למשפחתך וברצוננו להציע לך משהו שיביע את תנחומינו וצערנו, כדי לסייע למשפחתך להתגבר על האובדן. המפקד שלי, אלוף משנה בוהל, אישר לי לשלם לך 500 דולר כאות לאהדתנו כלפיך. אנו מבינים שלא די בכך ושדבר לא יוכל להחליף את אחיך. אנו מקווים שהמתנה הקטנה הזו תסייע בדרך כלשהי. רוב הכסף שהיה לנו, הועבר על ידי הקואליציה לממשלתך כדי לסייע בשיקום המדינה. אנו מאחלים לך, למשפחתך ולארצך כל טוב בשיקום חייכם. תודה רבה לך".
בשלב זה קם הפרקליט, ג'ונת'ן ווהן שמו, מקבל את השטרות מידי הרב"ט ומושיט אותם לאזרח העיראקי. השניים לוחצים ידיים והמתלונן עוזב. כל התהליך אורך כדקה.
עוד 100 דולר לניתוח עתידי של ילד
המארינס לא אוהבים לקרוא לזה "כסף תמורת דם", אבל אין ספק שמדובר בכסף המשולם תמורת דם שנשפך. הכסף משולם על פי שיקול הדעת של מפקדי המארינס המקומיים, ומכיוון שהוא מגיע מאותו חשבון שממנו נרכשים מזגנים ומזון טרי עבור לוחמי המארינס, התמריץ לשלם לעיראקים אינו גדול במיוחד. למפקדים מותר לשלם עד 2,500 דולר לכל מקרה מוות, אולם בפועל המארינס משלמים הרבה פחות.
ווהן נמנה על חטיבת מארינס שהגיעה זה מקרוב לאזור, כך שלמעשה, החטיבה שלו משלמת מתקציב הצ'ופרים שלה על מקרי מוות שאירעו במהלך שירותה של החטיבה הקודמת. אולם מבחינת העיראקים אין כל הבדל בין חייל אמריקאי לאחר. באזור כארמה המלחמה נמשכת במלוא עוזה, בין אם התקשורת המערבית מקפידה לדווח על כך או לא.
בתלונה נוספת באותו בוקר נפגש ווהן עם אב שבנו נפצע בראשו. הכתב מתאר כיצד ווהן מנסה לשבור את הקרח על ידי מתן מחמאה לילד ("הוא ילד חזק, בן חזק יש לך"), וגם מביע את צערו על סבלם של הילדים במלחמה. האב אדיש לניסיונות אלה ואומר רק "זה בידי האל". סרן ווהן מבין את הרמז ועובר לעניין עצמו: "אנחנו מאד מצטערים על פציעתו של בנך. המפקד שלי אישר לי לשלם 250 דולר על פציעתו של בנך, אבל אני מוסיף לך עוד מאה דולר כדי לכסות את הניתוח שהוא יצטרך".
העיראקי מרגיש שיש מצב ומנסה: "הבית שלי נפגע קשות", אבל ווהן מרגיש שהיה נדיב מספיק לבוקר אחד: "אני מבין שנזק רב נגרם במהלך הסכסוך הזה, אבל כרגע כל מה שמותר לי להציע זה את 350 הדולרים הללו כדי לסייע לבנך. הוא ילד חזק ואנחנו מצפים לראות אותו גדל בעיראק חופשית". ווהן פונה לרב"ט. "זה האחרון? בסדר". מחר יהיו עוד.