אוחנה אשם

מאת: ניצן חורש


עיתונות הספורט השתחררה בשנים האחרונות מעכבות שליוו אותה לאורך הדורות, והתחילה להפעיל עין ביקורתית מול מושאי הסיקור שלה. מרוב התלהבות, נוצרה הקצנה אל העבר השני: מודה לא אלגנטית במיוחד, של כיסוח לשם הכיסוח, תפסה אחיזה אפילו במוספי הספורט היומיים השמרניים. כולם מחפשים את ה"אשמים", ה"לוזרים", מתלהבים לפרק "פרות קדושות", דורשים "הסקת מסקנות", ולא בוחלים בנעיצת שיניים באנשי ספורט שחוטאים בהפגנת כושר לא מספק.

והנה, כבר מזמן לא היה פה איש שהישגיו הדלים דרשו העלאה אוטומטית על המוקד כמו במקרה של אלי אוחנה. גם בהיסטוריה למודת התלאות של מועדון הספורט בו אנו עוסקים, לא זכורה הרמת ידיים וכניעה מוחלטת בשלב הנוכחי של העונה; אוחנה, הסמכות העליונה בקבוצה, בעצמו מודה, לוקח אחריות מתבקשת (כל הכבוד, באמת).

אז איך, איך עדיין יוצא שהבנאדם מועמד חזק לאימון מכבי פתח תקוה בעונה הבאה (ראש בראש עם גיורא שפיגל)? למה עדיין נתפס אלי אוחנה, לכל היותר, כמי שנקלע, חסר אונים, לתופת? האם לא יותר נכון לומר- לאור כל הטבלאות והניתוחים הרלבנטים- שאלי אוחנה, הוא עצמו, פשוט גמר טוטאלית את בני יהודה? איזה מקום יש כאן להנחות, ולמה צמאי הדם מחפשים דווקא במקרה של אוחנה את הטיוח, כשהנתונים כל כך ברורים?

בואו נסדר כמה דברים בראש: לאוחנה ניתנו העונה תנאים מופלגים ביחס לסטנדרטים הנהוגים בשכונת התקוה. לאחר שנים נעשה הלא-יאמן, והוכרז שקט תעשייתי בהנהלת המסוכסכת של בני יהודה. התקציב שהועמד לרשות המאמן הצעיר היה גבוה משמעותית מזה לו זכו קודמיו, רמי לוי, שפיגל ואחרים, שבקושי יכלו להרכיב לעצמם סגל שחקנים.

במשך עונת משחקים שלמה, בה הלכה בני-יהודה מדחי אל דחי- שרשרת הפסדים בלתי נגמרת, שחקני חיזוק כושלים, אובדן האוהדים ביציעים- ניתן לאוחנה גיבוי וחיפוי מלא. איש לא עשה לו את המוות, כנהוג בקבוצות תחתית. להיפך: בזמן שבאשדוד מרעננים את עמדת המאמן, כשצפרירים מחליפה שלושה מאמנים בעונה וכמוה גם ראשון, בני יהודה לא נכנסת להיסטריה, ועושה היסטוריה כמי שנופלת ליגה בזמן שהמספר הכי בטוח אצלה הוא האיש שמאחורי הקווים.


זה לא מקרה של התנהלות מקצועית שקולה ונבונה מצידה של הנהלת בני יהודה. מדובר כאן בהתרפסות פאתטית והרסנית בפני אוחנה. האבטיפוס של אליטות השכונות, ההוא מהטלוויזיה, מבאיירן נגד מנצ'סטר.

תחושת "קשר הגורלות" שמנסים לנסוך על יחסי אוחנה והשכונה היא מזויפת. נובוריש הכדורגל הראשון בארץ הפגין תמיד יחס מזלזל לחלשים ול"בכיינים", כלשונו. בני-יהודה נתנה לו את כל התנאים האפשריים, מבחינתה, להוכיח עצמו כמאמן, אחרי שנכשל בעונה הקודמת בירושלים. אוחנה לא רק שלא הצליח שוב, אלא שאפילו את הנכס האחרון של השכונה - הפייטריות הבלתי מתפשרת- הוא הצליח לסרס.

זה לא כל כך מעניין להטיח בפניו של אוחנה את המילה "לוזר", או לא. מה שבטוח, האיש הפך את בני יהודה, לראשונה מזה שני עשורים, לקבוצה כזאת. לוזרית.

ועכשיו, מה? הפארסה נמשכת. אלי אוחנה מודה בכישלון "ביושר והגינות", והעולם עומד ומוחא לו כפיים. על שום מה, בדיוק? בני יהודה, שהמאמן שלה כבר הכריז עליה משום מה כיורדת ודאית - מחכה בכליון עיניים לתשובה של אוחנה באשר לאימון הקבוצה גם בשנה הבאה. שרק יואיל בטובו וימשיך לשאת בעול הדרכת הסמרטוטית.

רגשי הנחיתות הפסיכיים האלה עוד עלולים לעבוד, אבל בינתיים המאמן אוחנה עוד לא החליט. נראה שקטן עליו העסק, לבלות עם בני יהודה בליגה הלאומית. הוא פוזל לעבר הלוזונים.

דווקא יכול להיות נחמד, הסידור החדש: את הסנטימנטים והפיוזים הקצרים של האחים מפתח תקוה, יהיה מעניין לבחון על אוחנה בשנה הבאה.