ריאלטי חיסול-פוליטי

אין עוד ספק, קלטות הן הנשק החם במלאכת החיסולים הפוליטיים. לא עוד חיסול במסתרים, מאחרי הקלעים, במקח וממכר קואליציוני, אלא אך ורק דרך הטלוויזיה, בשידור חי. יש שידוכים בריאליטי טי.וי, ניתוח לב בריאליטי טי.וי ועכשיו נסיון חיסול פוליטי בריאליטי טי.וי: דוד ספקטור וגלעד שרון, נעמי בלומנטל ונהגה האישי וכעת פריצקי-פורז. אין עוד פוליטיקה של מאחורי הקלעים, וגם מה שנמצא מאחרי הקלעים, במוקדם או במאוחר יופיע לפניהם.

קלטת פריצקי היא שדרוג של הגועל נפש. ההיסטוריה הפוליטית שלנו מלמדת שסרחון גדול אף פעם כמעט לא מופיע כעניין לעצמו. יש לו הרבה מרכיבים שיצוצו בזה אחר זה, במסעות הנקמה שינהל פריצקי, אם כחבר כנסת ובין אם כאקס חבר כנסת. אנשים עם יצרי שנאה, קנאה ושלטון כל כך חריפים, לא יניחו את חרבם. אם היתה לפריצקי כוונה כזו, הוא לא היה מבקש מסיעתו בישיבתה היום "זמן לחשוב", אלא פורש מיד. וכשהשלדים יתחילו להתעופף מהארונות, ספק אם להבטחה של טומי לפיד ש"שינוי היא מפלגה נקיית נקיית כפיים" יהיה כיסוי. משל התפוח הרקוב שעם סילוקו יתנקה כל הארגז התפוחים הוא משל מתעתע. כשמתגלה תפוח רקוב בארגז, רוב הסיכויים שהתולעת כבר עברה לתפוחים האחרים והופעת הרקבון גם בהם היא רק שאלה של זמן. אם שר מחלק ג'ובים למקורבים – אז יש מקורבים שלוחצים לקבל, ולמקורבים יש עוד מקורבים.

שינוי מזכירה באופיה ובדמותה את ד"ש של יגאל ידין. גם מפלגה זו המריאה על גבה של מחאה פוליטית (השחיתות במפלגת העבודה) ששטפה את הארץ, הבטיחה טכנוקרטיה סטרילית, והוכיחה תוך שנה שגם היא מלאה בווירוסים.

מה מלמדת הפרשה הזו? שמאחורי "כבוד השר" – ולא רק של פריצקי, אלא של עוד כמה – נחבאת דמות יצרית, חלשה, ילדותית, שתאוות השררה מעבירה אותה על דעתה, עד כדי התמסרות לתחבולותיו של חוקר פרטי, ובלבד שבקצה המנהרה החשוכה יימצא הסיכוי לחסל את היריב. פריצקי רק העלה את רף הביזוי והציב אותו על גובה חדש. (אם כי מעבר לפינה כבר מגיח "אברום" בורג, וחירוף הנפש בו הוא מגן על תנאי הפרישה המפליגים שלו, כמתמודד על כתר הביזוי).

לקח חשוב אחר הוא שההתמודדות הפוליטית האמיתית נמצאת בתוך המפלגות ולא ביניהן. הקרבות הבין-מפלגתיים הם משחק גולף רגוע בהשוואה לבושידו, הסמוי לעתים, המתנהל בתוך הבית. בן-גוריון-לבון, בן-גוריון-אשכול, שמיר-שרון, דוד לוי-ארנס, רבין-פרס וכעת פריצקי-פורז, שלא היו צריכים להגיע לדרגות בכירות כל כך כדי לפתוח במלחמת עולמים. אלו רק חלק מהדוגמאות המלמדות שמפלגה היא יותר פלטפורמה ארגונית הנושאת את נוסעיה לכנסת ולא מסגרת רעיונית המבדלת אותה ממפלגה אחרת.

גם מפרשייה זו צץ הקשר הממאיר בין הון לשלטון שבאחרונה איננו יורד מסדר היום. העובדה שרק באחרונה דנים בקשר הזה, היא מביכה ומלמדת על שטחיותו של הדיון הפוליטי. מה, לא זוכרים את פרס שטס במטוסו של מקסוול ערב הרכישות שהאיש ביצע בארץ? לא זוכרים את הנשיא המנוח הרצוג טס במטוסו של אייזנברג לסין?

ההבדל היחיד בין אז לעתה הוא שהבושה של הפוליטיקאים מתה ושתמימותו של הציבור אבדה.