כלום, ריק, נאדה, גורנישט

דומה שלא ניתן להימלט ממנה. היא מביטה עלינו מכל עבר, אופפת אותנו באשר נלך ושומרת עלינו לבל נחטא ונרעה בשדות זרים. היא כאן, שם ובשום מקום. תגידו היי ל"תרבות הכלום".

תחילתה בשנים האחרונות, אי שם בקו התפר בין האינטרנט המהיר, הלוויין וטכנולוגיית ה-SMS. תרבות הכלום, כיאה לשמה, התחילה בכלל כגימיק שיווקי, פרי מוחם היצירתי של פרסומאים וחברות מסחריות, שחיפשו מקור הכנסה נוסף. אך דומה שמה שהתחיל כשעשוע לשעות הפנאי, הפך במהרה למפלצת חסרת מעצורים, שאת מחירה תשלם החברה בשנים הבאות, אחרי שדור שלם יגדל ויגלה שנותר בלי כלום.

עזבו, אין צורך לחכות. פיתחו את הטלוויזיה וצפו ב"אקזיט" ובבלוגים של "יס"; גילשו ל"וואלה ZONE". נסו לצותת בבתי קפה לשיחותיהם של בני הנוער – מדהים איך אפשר להעביר שעות בשיחות על כלום. בכל אשר תלכו תיתקלו באותותיה של תרבות הכלום. לפעמים היא זוכה לכותרת גם בעיתונות העממית, או אפילו בזו של האנשים החושבים. את זכייתה של נינט ב"כוכב נולד", לדוגמה, ציינו אפילו בעמוד הראשי של "הארץ". נציגיה של תרבות חדשה זו הם הכוכבים החדשים. שמותיהם מוכרים לרובכם, אך אם תנסו להיזכר מדוע, קרוב לוודאי שלא תצליחו.

הם הפכו את הכלום לאידיאולוגיה. אין להם שום דבר להציע, הם לא מתעניינים בכלום, והם מתגאים בכך. תוך כמה שנים יוכלו סוציולוגים לבסס עבודות מחקר מרתקות על התופעה. הצרה היא, שייתכן שאז כבר יהיה מאוחר מדי. תרבות הכלום סוחפת אחריה דור שלם ומדרדרת אותו לתהומות חשוכים של בורות, התנוונות וכלומניקיות. גם אלה שבהיעדרה היו יכולים להגיע להישגים נפלאים, מתפתים בקלות לאידיאולוגיית הכלום, ונשאבים לתוך חלל שחור וריקני של שום דבר.

אין לתלות את האשמה רק בטכנולוגיה ובמסחור שנכנסו לחיינו בשנים האחרונות. אלו פשטו גם במחוזות אחרים, ולא בכולם יצרו את אותה תרבות הרסנית שנולדה כאן. אפשר לחפש את הסיבות גם במצב הביטחוני, המדיני והכלכלי הרעוע. בני הנוער מסרבים להשלים עם המציאות העגומה שבה הם חיים, וכמפלט בחרו בדרך שלא דורשת מהם הרבה, לא מטיפה להם מוסר מתחסד, ומתבלטת בחוסר התערבותה בנעשה מחוץ לה. במילים אחרות: דרך שלא מציעה כלום ולא דורשת כלום. "המצב" במדינה המאיס את עצמו על רבים, שהעדיפו, אולי בלית ברירה, לבחור בדרך חיים אלטרנטיבית. החיים בתרבות הכלום מתנהלים מעל מסך מחשב או טלוויזיה, ויוצרים חיץ מגונן מפני העולם האמיתי, שכולל פיגועים, אבטלה, פיטורים, תאונות דרכים ומילים מאיימות אחרות, שמה להן ולנערים מתבגרים בשנת 2004.

אך אל תטעו. לא מדובר באלטרנטיבה אמיתית למציאות. הבריחה שמציעה תרבות הכלום היא אסקפיזם חלול, נבוב ומזויף. בניסיונה להתמודד עם החלקים השליליים של החברה בה אנו חיים, היא רומסת ומרסקת גם נכסי צאן ברזל, שעליהם מושתתת כל חברה תרבותית. הורים רבים נאבקים בילדיהם ומתחננים שייטלו ספר לידיים. אפילו סתם ספר, עם הרבה תמונות. מספיק אחד, לא צריך להגזים. הטלוויזיה, שפעם עוד התיימרה להנחיל מסרים חינוכיים וניסתה ללמד דבר או שניים, לצד תפקידה הבידורי, כבר מזמן הרימה ידיים. את מקומם של "פרפר נחמד", "רחוב סומסום" ושאר יצירות המופת של הטלוויזיה החינוכית תפסו הטלנובלות, שיצרו אף הן כוכבים-לרגע, שהצטרפו חיש מהר למועדון האקסקלוסיבי של הכלום.

הפורומים באינטרנט, שבמקור אולי נועדו לשמש פלטפורמה לדיונים במגוון נושאים, התמלאו אף הם בכלום. בלי ששמנו לב, הכלום הפך לנושא בפני עצמו. אסכולה של ממש. הוא זוכה לתוכניות טלוויזיה משלו, למדורים בעיתון, לחלקים נרחבים ברשת האינטרנט, וכמובן - לשיחות ולדיונים אינסופיים. הררים של מילים נשפכים על כלום.

מה עושים? קרוב לוודאי שכלום. נראה, שבלתי אפשרי להתמודד היום עם האתגר האינטלקטואלי שמציעה הבהייה במסך. קשה מאוד להתחרות בכוכבים החדשים - מנהיגי הדור הבא. יהיה זה חסר טעם אף יותר לנסות ולהכניע תרבות חדשה זו בכלים הישנים שלא נמצאים בכלל בלקסיקון שלה. משמעת? עונשים? סנקציות? זה לא עובד. הכל כלום.

נותר רק לקוות, שתרבות הכלום, שבבסיסה הרי לא עומד דבר, תתנדף ותיעלם כלעומת שבאה. מאידך, איש לא ערב לכך שהטרנד הבא יהיה הרסני פחות ממנה. היא, לפחות, בולטת בפאסיביות שלה. מי יודע לאן ידרדר אותנו הדבר הבא.