גם על הערבים הם לא משתגעים

הלוק הכי "אין" לבחורות בחורף האחרון בברצלונה (חוץ, כמובן, מהקאמבק המטורף והמזעזע של האייטיז) היה ללכת עם כאפיה. ככה, בין השמלה לבין תספורת הסמי-פאנק, במקום צעיף – כאפיה, לחימום הגרון. בדיוק כמו של יאסר. לפני כמה חודשים פגשתי כאן במקרה שתי ישראליות ואיכשהו התגלגלנו לשיחה על הכאפיה הזו. "יפה או לא יפה", אמרה אחת מהן, "זה רק מראה לך כמה הם אוהבים את הערבים". ובכן, הרשו לי לשבור את המיתוס: לא נכון. סליחה, ממש לא נכון.

ראשית, כדאי לומר שאינני מדבר ברמת הממשלות או היחסים הרשמיים בין המדינות, אלא ברמת יחסם של האזרחים הפשוטים, כמוני כמוכם, ה"עמישראל" של אירופה. ושנית, אינני מדבר בשם כל תושב ותושב היבשת הישנה, אבל כמו שניתן לומר בהכללה ש"ישראלים אוהבים את ארה"ב", ו"ישראלים לא אוהבים צרפת", כך אי אפשר לומר שהאירופאים אוהבים את העולם הערבי. למעשה, אם הייתי צריך למקם את תחושתם בסקאלה כשמצד שמאל רשום "אוהבים", ומצד ימין "לא אוהבים", הייתי אומר שהם נוטים לצד ימין.

הרמה הפשוטה ביותר להבנה היא יחס האירופאים לשליטי ושלטונות המדינות הערביות. על אף הסלידה העמוקה מבוש ביבשת, לא שמעתי טענה אחת, ולא קראתי ולו מאמר אחד בו מישהו מהלל ומשבח את סדאם חוסיין. תתפלאו, אפילו לא את יאסר ערפאת. איש לא מנסה להפריך את הטענה שהרשות הפלסטינית מושחתת, או מנסה לומר שאיראן היא שחקן תמים במשחקי "חפש את הגרעין". אפילו הממלכה ההאשמית, יקירת הציבור בישראל, אינה זוכה כאן ליותר ממבט שכולו אומר "עוד דיקטטורה". לרוב אירופאים יש אג'נדה מדינית מאוד ברורה, והם לרגע לא חושבים שהדמוקרטיה הסורית מכבדת זכויות אדם וחופש ביטוי. הממשלים הערביים זוכים כאן ליחס שנע בין סלידה עמוקה לבוז, והסיבה היחידה שגם כעס, שמופנה בעיקר לארה"ב, לא מעורב פה, היא שלרוב האירופאים לא אכפת עד כדי כך (בניגוד למה שהם חשים כלפי אמריקה).

אבל עזבו פוליטיקה, גם ברמה החברתית אי אפשר להבחין באהבה יוצאת דופן. אירופה מלאה במהגרים ערבים – בצרפת אלג'יראים וטוניסאים, באיטליה לובים ובספרד המרוקאים הם הקבוצה הגדולה ביותר בקרב המהגרים הלא חוקיים. אמת, אירופה היא מקום סובלני יחסית, ומהגרים לא חוקיים זוכים כאן ליחס הומני יותר מבמקומות אחרים, אבל הערבים אינם זוכים ליחס מועדף כתוצאה מאהבה בלתי מוסברת. נהפוך הוא, אם המשטרה עוצרת מכונית לבדיקה שגרתית, עדיין יש סיכוי לא קטן שהאשמה היחידה של הנוסעים היא שיש להם שפם כהה ולא בלורית צהובה מתנפנפת. ברצלונה מלאה במהגרים ותושבי חוץ מכל העולם, זו עיר קוסמופוליטית במלוא מובן המילה, וכמו מסעדות יפניות יש בה גם דוכני פלאפל לבנונים וחומוס מירדן. כמעט כל חבורה שאני מכיר היא מעורבת – ספרדים, איטלקים, פורטוגזים, ארגנטינאים, אמריקאים, כולם יחד. אבל אינני מכיר איש שיש לו חבר ערבי. "אני לא מסתדרת עם הערבים", אמרה לי ידידה. "הראש שלהם לא פתוח ואני לא מוצאת שפה משותפת". נראה שההפרדה הזו באה משני הצדדים. גם הערבים, יש לומר, אינם ששים להתערבב באוכלוסיה המקומית ולאבד את זהותם.

וגם תרבותית אין סימן להתאהבות חסרת מעצורים. אז תגידו, הם לובשים כאפיות. (יותר נכון לומר שהן לובשות כאפיות, מה שהופך את כל העניין לטרנד, ולא אימוץ תרבותי אמיתי, שכן ערביות לעולם לא ילבשו כאפיה והאירופאיות לא מתעטפות בחיג'אז. כלומר מדובר בעניין פוסטמודרני לחלוטין - לקיחת אלמנט מתרבות אחת והפיכתו לקטע באחרות). הם גם לובשים חולצות עם הכיתוב "שחררו את פלסטין". אז מה? כשבני גילי היו בתיכון, הסתובבנו עם חולצות של נלסון מנדלה, זה אומר שידענו משהו על השחורים בדרום אפריקה? זה טרנד. למעשה, אירופה צורכת תרבות ערבית כמו משהו שבא מארץ רחוקה, מן אקזוטיקה מגניבה שכזו (בניגוד לישראלים, שמטמיעים אותה בתוכנו בצורה אותנטית), אבל הם לא ממש מתלהבים. הגדיל לעשות אחד מחברי הטובים שהגיע אלי לביקור. כשהשמעתי לו את האלבום של מאיה בוסקילה (גם בחצי האי האיברי מתחבטים בסוגיה: טבעיים או לא?) הוא זעק "זה דומה למוסיקה הנוראית ששם איזה מרוקאי ברחוב שלי. כל פעם שאני שומע את זה אני מתחרפן". אמרתי לו, "אתה יודע שאם אני הייתי אומר את זה, יותר מבנאדם אחד היה אומר שאני גזען". והאמת, זו לא גזענות, זה הבדל תרבויות. רק מעבר לים התיכון, אבל השוני כל כך גדול, ותתפלאו, הוא אינו נעלם מעיני האירופאים.

אז למה ישראלים חושבים ש"האירופאים אוהבים את הערבים"? אולי בגלל הכלל שאויב אויבך הוא ידידך, ולהיפך. ואם הערבים לא אוהבים אותנו וגם האירופאים לא אוהבים אותנו – סימן שהם אוהבים זה את זה. ובכן, כל חלק בטענה הזו אינו נכון. לא נכון שהאירופאים אוהבים את העולם הערבי, ולא נראה לי גם שהערבים אוהבים באופן מיוחד את אירופה. גם הטענה ש"אויב אויבך הוא ידידך" מטופשת משהו, אבל גם אם היא נכונה, היא לא תופסת במקרה הזה, כי הכי חשוב: האירופאים ממש לא שונאים את ישראל. אבל על כך – בשבוע הבא.

הערת המערכת: מפאת תקלה טכנית נמחקו כל תגובות הגולשים לידיעה זו. אנו מתנצלים בפני המגיבים.