מצווה להימנע מצער בע"ח

דומני שכל פעיל/ה למען בעלי-חיים נתקל/ה בתגובות מזלזלות בנוסח: "כבר נפתרו כל הבעיות במדינה, שעם זה אתם מתעסקים?". כביכול אדישות לגורלם של בעלי-החיים והמשך סבלם יגררו אכפתיות לגורלו של המין האנושי וייצרו בעבורו עולם חדש ונפלא. ובל נטעה – אמירות ברוח זו נשמעות הן מצד חילוניים והן מצד דתיים. בשורות הבאות אנסה להבהיר מדוע ראוי ונכון, לדעתי, לפעול למען בעלי-החיים, גם בתקופה בה המשאבים מצומצמים, והצרכים מרובים.

ההלכה מצווה עלינו להימנע מציעור בעלי-חיים, ולדעת פוסקים רבים זוהי מצווה מדאורייתא. עובדתית, אין בעולם קבוצה שסובלת כמו בעלי-החיים, הן מבחינת מספר הקורבנות והן מבחינת עוצמות הסבל. רק בישראל מומתים, מדי שנה, 150 מיליון דגים, נשחטים מעל 150 מיליון עופות, ומדי יום(!) מומתים 15,000 אפרוחים. וכל זה הוא רק אקורד הסיום של חיים רצופי סבל, הכוללים כליאה בצפיפות מחרידה, גרימת עיוותים גנטיים, גרימה מכוונת של מחלות (פיטום אווזים ועגלי חלב) ושלילה קיצונית של צורכיהם הטבעיים של בעלי-החיים.לפיכך רחוק מאוד הוא היום, שבו פעולה לצמצום סבלם של בעלי-החיים תוכל להיחשב כמותרות.

בעלי-החיים אינם מסוגלים לייצג את עצמם, והם תלויים לחלוטין ברצונם הטוב של בני האדם ללחום את מלחמתם. כמה צדק רש"ר הירש כאשר טען, שאין יצורים בעולם הנדרשים להגנת ה' מפני שרירות לב האדם כמו בעלי-החיים, וכי האדם – ביחסו לבעלי-החיים – נוטה לשכוח כי הם סובלים כאבים פיסיים בדיוק כמותו.

אנו מוצאים במקורותינו את הטענה, שיחסו של האדם כלפי בעלי-חיים מעיד על יחסו כלפי בני-אדם. כך, למשל, כתב שמואל דוד לוצאטו: "הילד המשחק לזעקת בהמה, יצחק ביום מחר לזעקת אביו ואמו; והמשתעשע בשרפת עכבר, יצית אש בארבע פינות עירו להשתעשע בשרפתה, אם תהיה הרשות בידו". מן הצד השני, יחס מסור וחומל כלפי בעלי-החיים מלמד, לפי המדרש, על כך שאדם ניחן במידת חמלה גם כלפי בני-אדם. משום כך נבחרו משה ודוד להנהיג את ישראל, לאחר שהוכיחו את עצמם כרועים מסורים לצאן שעליו הופקדו. "טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו" נאמר בתהלים, ואנו הרי מצווים לחקות את מעשי ה' ולאמץ את מידותיו.

וכל מי שחושש שמא פעילות למען זכויות בעלי-חיים באה על חשבון פעילות למען בני-אדם, ניתן להשיב כי די שיעברו לתזונה צמחונית או טבעונית, ובכך יצמצמו מאוד את חלקם האישי בגרימת סבל לבעלי חיים (ואף ישפרו את בריאותם ויפחיתו את הנזק האקולוגי הנגרם מתעשיות בעלי-החיים), וזאת בלא שהדבר יגרע משהו ממשאבי הזמן שלהם וממשאביהם הכלכליים, ועל כן בלא שתפגע במאומה יכולתם לפעול למען בני אדם, שגם הם, כמובן, ראויים וזקוקים לעזרה.