המפגש עם האלוקי

עולמו של האדם מורכב מעגלים מעגלים, ובשל כך צריכה להיבנות מערכת החינוך במקביל למעגלים אלה. המעגל הראשון הוא דמותו של המתחנך עצמו. דמות זו רווית כשרונות, ערכים, תחושות ורגשות, ומערכת החינוך צריכה לתת מענה לכל אלה. היא צריכה להעצים את החלקים הטובים שבו, את יכולותיו והאחריות שלו לעצמו, את היכולת שלו להתמודד עם העולם המורכב שבו הוא צומח. ערכיו המוסריים צריכים להיות מועצמים, והפיכתם לאבני יסוד של עולמו היא חלק בלתי נפרד ממעשה החינוך.

הרחבת המעגל מפגישה את האדם עם משפחתו ועם קהילתו במובן הרחב של המילה. המפגש בעולם זה הוא מפגש מעניק ותובע כאחד, ואת שפת המפגש הזה מערכת החינוך צריכה להוביל. התביעה שיש בהרחבה זו טמונה באחריות החברתית, בסולידריות, בנכונות לפרוץ את גבול האנוכיות הפרטית, בנכונות ליטול תפקידי הובלה והנחיה של האחר, ברגישות לעולמו של הזר, האחר, הזקוק לעזרה, בהתנדבות ובמעשה החסד וכדו'. תביעה זו מחייבת גם את יכולת ההקשבה. ההענקה הקיימת במפגש זה היא הכרת עולם הרעות, האהבה, הלכידות והחברה בכללה. המאבק הטוטאלי באלימות ובחוצפה לא נועד רק כדי לאפשר את ניהול מערכת החינוך, כי אם הוא חלק מיעדיה.

רחב יותר נמצא המעגל הפורץ אל האומה. אין האדם מישראל מקיים רק את מסגרותיו הפרטיות והקהילתיות והוא חלק מהמשך המסע הגדול אותו התחיל אברהם אבינו. לא תלושים אנו, ואין אנו החיים את ההווה בלבד, כי אם בעולם רחב אופק בו עבר ועתיד נושקים יחד, ומבקשים להקים מחדש את המסגרת הממלכתית לכינונה של אומה זו. האנדרוגינוס של המדינה היהודית דמוקרטית צריך לעמוד במרכז מעגל זה במערכת החינוך, והיא כוללת בתוכה מהיסטוריה ועד אזרחות, וממשנת חכמים ועד החינוך. על התנ"ך לשוב ולהיות חלק מרכזי של התודעה כפי שהפעים את ראשוני הציונות, והוא חייב לשוב להיות חוויה מכוננת בעולמם של תלמידינו.

המפגש הרחב ביותר של האדם הוא המפגש עם האלוקי, הטרנסצדנטי. זכות מיוחדת למערכת החינוך הדתית להפגיש את האדם עם דבר אלוקים כפי שנמסר במעמד הר סיני ועובד במהלך השתלשלות הדורות בתורה שבעל פה. גם מפגש זה הוא מפגש כפול – יש בו מן הרשמיות הממסדית של שמירת הלכה ואורחות החיים של אנשי אמונה, כמו גם עיקרי אמונה, ויש בו מן האותנטיות האישית והפרטית של הקשר שבין אדם לאלוקיו. חלק בלתי נפרד מנושאים אלה הוא ההתמודדות בשאלות המדע והמסורת, ופיתוחה של משנה רוחנית המאפשרת ללומד להיות בן העולם המדיע והתרבותי של היום יחד עם נאמנות למסורתו.

את כל זה אנו מטילים על מערכת החינוך, ואין ידיה קצרות מלעשות זאת. שני כלים עיקריים עומדים בידה. ראשון בהם הוא הצד הפורמאלי ולצורך כל מוענקות לה שעות ההוראה. ברם, עיקר מעשה החינוך נעשה באטמוספירה הכללית של בית הספר. אטמוספירה זו מתחילה באותו דרך ארץ שקדמה לתורה, בהצתת אור חיפוש הידע ואהבתו בעיניהם, ביכולת ההקשבה שלנו למצוקותיהם בד בבד עם התביעה המתמדת שאנו תובעים מהם להתקדם קדימה, באמונה העמוקה ובהזדהות של כל מערכת החינוך עם האומה הישראלית, ובעוד עניינים המחנכים דרך האווירה הכללית ולא דרך הקניית הידע בלבד. כמובן שדבר לא יעזור אם ילדינו לא ימצאו בנו - במשפחה, בקהילה, במדינה - את המחנכים הגדולים שלהם, ואנו נהיה אלה שנכריע אם המאמץ החינוכי הנעשה במערכת החינוך ישא פרי.