ובזאת, חברים, תמו שידורינו. לעולם ועד

סימני הזיהוי שעונדת תרבות הצרכניה הריקה ממוצרי יסוד, מובהקים וקליטים כסיסמאות פרסומת, מעמיקים כמדריך טלוויזיה בעיתון המתחרה ובזה של מתחרהו. אין בכך כל חטאת, אנחנו יונקים מעטיניה של הפרה שהמלטנו בעצמנו. אין טעם לבוא בקובלנה לאיש, ממילא הדלפק שומם. אבל בכל זאת, מובן גם לכם: זמנה של המהפכה הגיע.

היכן נתחיל אותה? בהענקת זיכיון לערוץ מסחרי שלישי, תוך התוויית מסגרות תוכן מוגדרות? פפף… בבקשה... ערוץ 2 היה כבר בסרט הזה והוא הפך את "גלגל המזל" להפקת מקור. אין שום סיבה לחשוד בחבר'ה הטובים מהערוץ החדש שלא ינקטו באותה גישה בדיוק.

עורכי התוכן בכבלים עושים קולות של קוזאקים נגזלים ומנפנפים ב"ראשון בדרמה" ככרטיס הביקור הטלוויזיוני שלהם. סאחה, ניחא, ג'וחה, הכל הולך. הלוויינים תקועים עמוק בקמפייני תדמית נוסח אוראנג'. נא לא להטריד אותם בפניות שאינן בנושאים טכנולוגיים. הערוץ הראשון? אתם צוחקים עליי? הם נוהגים במני פאר כבכובעון משומש, ושבים חובשים ושבים וחובשים אותו על האיבר הרפה שלהם. אז מי נשאר? זהו, שלא נשאר אף אחד. חוץ מ"ההוא ממיליונר".
"ההוא ממיליונר?" יורם משהו? בדיוק.
למה מה?

כל המהפכות הגדולות היו שילוב של מרי של אוכלוסיה שכרעה תחת נטל ההגמוניה הפוליטית או הכלכלית ועלה מתוך העם, בדרך הקולנית (לעתים המונית מדי לטעמם של מנהיגי המהפכה), ושל גיס חמישי אחד. די בפקיד ממשל אחד, במקורב אחד לקיסר, באחיתופל דו פרצופי אחד, כדי להתחיל ולערער אושיותיו של כל שלטון. במשל הזה, על יורם ארבל ליטול את שרביט הברוטוס ולנעוץ בגבו של קיסר את הפגיון הבוגדני. ארבל הוא תמהיל מרתק של סגנון שזמנו עבר – נועם הליכות וסבר – ישראליות מחוספסת, אך לא דוקרנית. סחבקיות על גבול הנסבל ושפת גוף שעובדת נהדר על נשות אנשי צבא קבע. הוא בנאדם נחמד, את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנו. אפילו יגאל שילון ומצלמת הפרוורסיה שלו לא הצליח להוציא אותו פלוץ נפוח מחשיבות עצמית.

על כן אין ברירה אלא להאמין כי דווקא "ההוא ממיליונר", דווקא תרנגולת הזהב של "רשת", תתחיל את המהלך להוצאתנו מעבדות לחירות. אם תפשפשו במגירות הזיכרון שלכם תגלו שארבל הוא עוף חריג מאוד בענף השעשועונים שנשלט כולו על ידי שנינות הנעץ של אנשי הגל"צ. תפקידו יהיה להמית בדרכו המפויסת, הבלתי מאיימת על איש, את ענף ה"דחוף מספר פרסומות בדקה ככל יכולתך". בנונשלאנט, המזכיר סווינג של גולפאי, ארבל יודיע יום אחד: "ובזאת, חברים, תמו שידורינו. לעולם ועד". והוא אפילו לא ידע שהוא כזה. אבל גם מונטי פייטון ב"בבריאן כוכב עליון" ידעו לומר לעובר אורח מקרי שנפל בידיהם ושכנע אותם בכל כוחו שהוא אינו המשיח: "רק המשיח האמיתי טוען שהוא אינו המשיח".