21 גרם

בראשית המאה ה-20 ערך מדען בשם דנקן מק'דוגל מחקר ביזארי בכל קנה מידה, מק'דוגל החליט לחקור כמה שוקלת נשמה. אבסטרקטי משהו אבל בהחלט מעניין. חולי שחפת גוססים הושכבו על מיטת מאזניים מיוחדת לפני מותם ומשקלם נמדד בזמנים קצובים עד מותם התוצאה הייתה מפתיעה, מק'דוגל גילה כי בכל המקרים שקלו הגופות פחות 21 גרם לאחר מותם והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה כי זהו משקלה של הנשמה. המחקר לא היה מדעי פר אקסלנס (קבוצת הביקורת הורכבה מכלבים) ומספר האנשים הנבדקים היה מזערי, פרטים שוליים אך חשובים למען הסקת מסקנות רצינית.

הסרט 21 גרם מתבסס כביכול על אותו מחקר ונכתב בהשראתו, מה הקשר בין המחקר המוטרף של מק'דוגל והחוויה הקולנועית המודרנית? אין לי מושג.

ישבו להם שני החברים אלחנדרו גונזלס אינריטו וגילרמו אריאגה והחליטו לכתוב סרט (וכהרגלם בקודש, גם לביים ולהפיק אותו), בפעם הקודמת שהשניים שתפו פעולה זה די הצליח להם ומי שלא ראה את "אהבה נושכת" אולי הגיע הזמן.

אחרי כמה חודשים של יצירה קדחתנית וסיעורי מוחות יומיים נולד לו "21 גרם", אחד הסרטים החזקים והמרגשים שיצא לי לראות לאחרונה. מכאן הדרך לליהוק קבוצת שחקני מופת לא הייתה ארוכה, הרשימה מתחילה בשלושת הגיבורים: שון פן, נעמי ווטס ובניסיו דל טורו, וממשיכה בשחקני משנה מעולים לא פחות, ביניהם שארלוט גינזבורג, קלייר פאקיז, אדי מרסאן ועוד.

העלילה לא מתוחכמת מדי והקונספט המנחה את הסרט כבר נטחן בעבר בצורות שונות, פילוסופים ומתמטיקאים רבים בחנו את המשפט המוכר מתורת הכאוס: "משק כנפיו של פרפר בסין גורם להוריקן באמריקה" או במילים פשוטות יותר, לכל פעולה שנעשה יש בטווח הארוך השפעה על אנשים אחרים ולא מוכרים לנו.

סרטים רבים התעסקו בתיאורית אפקט הפרפר, זכורים לטוב "דלתות מסתובבות" ו"תמונות קצרות".
ולכן אין פה חידוש, שוב ישנו מקרה (טרגי מן הסתם) המפגיש מספר טיפוסים שונים לגמרי האחד מהשני ומאחד ביניהם .

יוצרי הסרט (שמעכשיו יקראו יוצרי הסרט בשל שמם הארוך להחריד), הבינו שהסיפור אותו הם מספרים אינו מקורי או מיוחד ולכן החליטו להשתמש בגימיק מוכר מהשנים האחרונות והוא עריכת סרט לא קונבנציונאלית (גימיק בו נתקלנו בסרטים כמו "ספרות זולה" ו"ממנטו") או כמו שמבקרי אומנות אוהבים לומר: עריכה פוסט מודרנית.

לוקח בממוצע 27 דקות בכדי להיכנס לסרט, בהתחלה הכל נורא מבולגן ולא ברור אבל שווה להיות סבלני ולתת לו צ'אנס. למרות הסיפור המוכר והלא מתוחכם, למרות שימוש בעריכה גימיקית , למרות אורכו של הסרט (124 דקות) שווה לראות אותו כי הסרט פשוט טוב.

המשחק מצוין עד לאחרוני הניצבים, נעמי ווטס עוד תגיע רחוק על שון פן והאקס המיתולוגי שלי בניסיו דל טורו כבר נכתבו הרים של תשבוחות וחוץ מלהסכים איתן לא אוכל להוסיף מילה בלי להישמע שמאלצית להחריד, טוב בכל זאת, הם פשוט מ-ע-ו-ל-י-ם!

הסרט מצולם בגוון ספייה צהבהב דבר התורם לאווירה העכורה ומקנה לסרט נופך תיעודי קל. הצילום מעט תזזיתי המשלב תקריבים לא מחמיאים בעליל עם שוטים ארוכים ומלאי משמעות. יצוין לטובה שוט התאונה המזעזע בלי להראות את התאונה כלל (עוד רבות יסופר עליו בבתי הספר לקולנוע), אין ספק כי הפרטים העיצובים / טכניים האלו רק תורמים לעוצמתו של הסרט.

אם "רקוויאם לחלום" גרם אצלכם לתחושה לא נעימה בבטן, אולי "21 גרם" הוא לא כוס התה שלכם, אבל אם אתם לא מתרגשים מהקטעים הקשים במיוחד של האמנות השביעית, הנה הסרט הבא שתוציאו בדי.וי.די.מט. מעניין מה תחשבו על הסוף, אני חשבתי שהוא אופטימי.