נערה עם עגיל פנינה

יום אחד החליטה סופרת צעירה בתחילת דרכה לכתוב ספר,לסופרת קוראים טרייסי שבלייה ומושא הכתיבה שלה היה צייר הולנדי שמת זה מכבר, יאן ורמיר. לספר קוראים "נערה עם עגיל פנינה" (על שם אחד מציוריו של ורמיר) וכל השאר היסטוריה.

עוד לפני שהספר הפך ללהיט וקצר שבחים מפה ועד הולנד נמכרו זכויות ההסרטה ומלאכת כתיבת התסריט המעובד החלה. לבימוי נבחר במאי לא ממש מוכר (פיטר וובר) שמצליח להפתיע לטובה עם בימוי רגיש ונתינת כבוד לשתיקות והבעות פנים, אין ספק כי וובר סומך על שחקניו ומעריך אותם והכל מוקפד כל כך ועדין.

על הצילום אשר תפקידו בסרט בעל חשיבות רבה ,אולי אפילו יותר מהבימוי הופקד אדוארדו סרה הבלתי נלאה (את סרטו החדש, "זרים אינטימיים" תוכלו לבדוק בבתי הקולנוע) אחד היתרונות של מר סרה, שהוא בחר במקצוע בו הוא ממש, אבל ממש טוב. סרטים כמו "לחלום אותך", "כנפי היונה" ו"בלתי שביר" רק מוכיחים כי הבנאדם יודע להחזיק מצלמה.

אחד הדברים שידועים לנו על אדון ורמיר הוא כי הבחורצ'יק נהג להיעזר במכשיר חדיש לאותה תקופה: "קמרה אובסקורה" ובעברית: לשכה אפלה (תיבה אטומה שבה נקב קטן ודרכו חודרת קרן אור היוצרת על פני הדופן שממול בבואה של עצם הנמצא מחוץ לתיבה). היום קוראים לזה מצלמה.
בזכות קסמי הטכנולוגיה דאז הצליח ורמיר להגיע לדקויות אור וצל ופרספקטיבות מדהימות על גבול השלמות.

סרה מכבד את הקפדתו של ורמיר על פרטים ומקפיד גם הוא שכל פריים יכיל את מירב האינפורמציה, המון משחקי אור וצל, הקפדה על קומפוזיציות (בעיקר תחומות במסגרת: משקוף, חלון, קווי מיתאר של קיר ועוד). פשוט מרגש!

ועוד לא אמרנו מילה על סקרלט ג'והנסון ("אבודים בטוקיו") בתפקיד גריט, המשרתת בביתו של ורמיר וזאת בעלת עגיל הפנינה, כל קלוז אפ עליה מרטיט מיתר בלב. ועל קולין פירת' ("יומנה של ברידג'ט ג'ונס") בתפקיד יאן ורמיר, שלא צריך להוכיח כמה מוכשר ומקסים הוא יכול להיות.

העלילה המתוארת למי שלא הבין היא פיקטיבית לחלוטין שבלייה בנתה רומן משובח העוקב אחר תהליך יצירת הציור המדובר ומערכת היחסים המתפתחת בין גריט לורמיר, על בסיס מעט מאוד פרטים אמיתיים ושמישהו יעצור אותה.

בתור מישהי שלא קראה עדיין את הספר, הסרט רק עשה לי חשק לקרוא אותו ומהר, ללא ספק נקודה לזכותו של הסרט, מעטים הסרטים המעובדים על בסיס ספר שמצליחים לא להרוס את המילה הכתובה.

באופן מאוד תמוה ובניגוד לאופיי לא הייתה לי עד עכשיו מילה רעה. תודה לאל על התוספות
המיוחדות המצורפות לסרט, שהצליחו לספק לי סופסוף אופציה לקצת רוע וקטילה (הרי בלי אחת כזו לא אוכל לישון טוב בלילה) אז במילה אחת: סתם! איפה ההקפדה? איפה היצירתיות? מה נהיה אתכם חבר'ה סיימתם לצלם סרט בן זונה וזהו נגמר הסוס?

אז "נערה עם עגיל פנינה" עומד ברף הגבוה שהציבו "סרטי ציירים" לפניו (מישהו פספס את "פרידה" או את "בסקיאט"?) לקולנוע נוח לעבוד עם אמנות פלסטית, שמצדה מרגישה לא רע על מסך הכסף.