יום לאחר התקפתו הקשה של היועץ המשפטי לממשלה מזוז על פרקליטת המדינה עדנה ארבל ועל הפרקליטות, כתב היועץ מכתב הבהרה ופיוס לפרקליטות, לפיו הוא מעולם לא הסתייג ממנה או הביע בה אי-אמון. מקורביו של היועץ אמרו, כך דווח, כי "כל הביקורת היתה ממוקדת באדם אחד בלבד, ולא היתה כוונה לשפוך את הפרקליטות יחד עם עדנה ארבל". כלומר, עדנה ארבל, המשולה למים מלוכלכים, נשארת מטרה מותרת ומופקרת. אך כיצד ייתכן שפרקליטת המדינה דאז לבדה חטאה, כאשר היה סביבה צוות של פרקליטים שתמכו בהמלצה להעמיד את ראש הממשלה לדין?
חילוקי דעות בעניין המלצת הפרקליטות להעמיד את שרון לדין הם לגיטימיים, אך הם אינם מסבירים, לא כל שכן מצדיקים, את ההשתלחות בארבל. הבדלים אלה מצויים במישור המדיניות הכללית של התביעה הפלילית. לפי מדיניות התביעה של הפרקליטות, גם אם קיים ספק בלב התובע בדבר קיומן של ראיות מספיקות להרשעתו של אדם, עליו להגיש כתב אישום ולהותיר את ההכרעה לבית המשפט. לעומת זאת, גישתו של היועץ היא שעל התובע להעריך בעצמו את הראיות, ועל יסוד הערכה כוללת זו להגיע למסקנה אם אמנם קיימת "הסתברות סבירה להרשעה" המצדיקה העמדה לדין. כשמדובר בחשש לשחיתות במערכת הפוליטית, שתי הגישות צודקות כעניין שבמדיניות: הפרקליטות שואפת לשקיפות מקסימלית, וזו נתפסת כדרושה למניעת שיתוף פעולה אפשרי בין פוליטיקאים לבין גורמים במערכת אכיפת החוק, שתוף פעולה העלול לחפות על השחיתות ולהוות בסיס לפשע המאורגן. לגישת היועץ, תביעתו של איש ציבור באשמת שחיתות המובילה לזיכויו גרועה מהחלטה שלא להגיש כתב אישום. הדילמה אכן קשה, וקושי זה הוחמר לאור מדיניות הזיכויים של בתי המשפט ואף יותר מהנחיות בית המשפט העליון בעניין מדיניות התביעה. יחד עם זאת, הלגיטימיות של שיקולי המדיניות השונים והעדרו של פתרון חד משמעי - אין בהם משום כל הצדקה לביזויה של הפרקליטות על ידי היועץ, ומהלך זה האחרון עלול גם להפוך לחרב פיפיות מנקודת ראות דמוקרטית, כזו המכירה בחשיבות חילוקי דעות ובקיום מגוון של שיקולים לגיטימיים.
אין הסכמה בעניין הראיות נגד שרון. חוסר הסכמה בהערכת ראיות הוא תופעה מקובלת בעולם המשפט וממילא אין בו כדי להצביע על בורות וחוסר מקצועיות. חרף זאת, מזוז הציג ניתוח פסקני שמחד גיסא כלל טיהור והצדקה של החשודים, משל היה הוא סניגורם ולא ראש התביעה המחליט שלא להעמידם לדין, ומאידך גיסא היה בו משום ביטול, גינויי וביזוי הפרקליטות בטענות חריפות בעל פה.
חריגותו של סגנון פסקני זה בולטת שבעתיים נוכח אי הבהירות האופפת את הסיפור, אפילו על סמך העובדות עליהן נסמך היועץ. הרי גם אם נניח כי תנאי ההעסקה הבלתי שיגרתיים של גלעד שרון, והבחירה דווקא בו לקבל תנאים אלה, אין בהם די כדי להוכיח הרצון לשחד את אביו; וגם אם נוסיף ונקבל כי אין בקשר המשפחתי ההדוק בין האב לבניו ובחלוקת התפקידים בין שלושתם בחווה, בכלכלה ובפוליטיקה כדי הוכחת ידיעה מצד האב על התנאים המפליגים בהם זכה הבן מאפל - הרי בכל זאת, נשאר ספק מאוד סביר באשר לאפשרות של עסקה משולשת. ספק זה מכרסם בנחרצות קביעת היועץ כי: "חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, ואינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה."
יתרה מזו, מזוז לא אפשר לציבור לבחון בעצמו אם הפרקליטות אכן תפרה תיק נטול ראיות. הוא בחר, בניגוד להנחיה העקרונית של בית המשפט העליון, שלא לחשוף את המלצתה של גב' ארבל על שלל נימוקיה אשר נתמכו באופן בלתי מסוייג על ידי צוות עוזריה. פרסום ההמלצות של הפרקליטות בהמשך, כפי שהודיע היועץ, לא יתקן את הנזק שנגרם למערכת המשפט מהמגמתיות של חוות הדעת של היועץ, ומהחתירה תחת מעמדה של הפרקליטות.
החרדות של מערך הכוח הגברי
יחס היועץ המשפטי לפרקליטות הוא בעייתי למצער במדינה בה התקפות על שלטון החוק אינן תופעה נדירה, והוא עלול לשמש כלי לניגוחה של מערכת שיש לשמור עליה מכל משמר. וכלי התקשורת כבר מדווחים על אישי ציבור שהזדרזו להשתמש בחוות דעת היועץ כדי לטעון, כפי שעשה השר אהוד אולמרט, כי: "כמות הזדון, הרשעות, וחוסר האיזון שאפיינו את הפרקליטות, אינם יכולים להיוותר כאפיזודה מקרית. לו איש פוליטי בכיר היה מבצע את השגיאות הנוראיות שעשו אנשי הפרקליטות, הוא היה מסולק מכל תפקיד בחיים הציבוריים. ועוד לא אמרתי דבר על התיק שתפרו ליעקב נאמן". עיתון "הארץ" מדווח שיש אפילו מי שדורש את דמה של ארבל: "גורם המקורב מאוד לשרון" הציע שארבל תאמץ את מנהג ההתאבדות היפני.
אכן,על פי ההבנה הדמוקרטית המגולמת בהצעתו של "הגורם המקורב מאוד", הופך "ציד המכשפות" המאפיין את היחס אל הפרקליטות לנורמה פוליטית. זו הרי אינה הפעם הראשונה בה הופכת פרקליטות המדינה והפרקליטות המרכזיות בה למוקד השטנה והחרדה של מערך הכוח הגברי. עו"ד יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה, ראה כ"סיוט" את אפשרות המינוי של דורית בייניש לנשיאת בית המשפט העליון; של עדנה ארבל ליועצת משפטית ושל נאוה בן דור לפרקליטת המדינה: "זה יהיה איום ונורא, הרה אסון - זה יהיה סימביוזה של כל המערכות". עו"ד רזניק לא פיתח את משנתו הסדורה בהרף עין, שהרי עוד לפני שנים, כשנילי ארד מונתה למנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות הוא נשמע אומר משהו בסגנון "הגיעה עוד פרגית ללול". הוא גם איננו היחיד. בכתבה בהארץ מיום 12.11.03, דיווחה שרה ליבוביץ דר על חבורה שלמה של עורכי דין פרטיים שלא בוחלת במלים לתאר את התנגדותה לשלטון הנשי בפרקליטות. "הן נוקשות, קשה לסגור איתן עניינים", אומר רם כספי. "הן ביצ'יות מטורפות עם דם מתחת לציפורניים", אומר עורך דין פלילי ידוע שמקפיד בדרך כלל לשמור על חזות נאורה. "זה אחד הדברים הפסולים ביותר במערכת המשפט הישראלית", אומר פליליסט אחר, "עד שלא יהיה פרקליט מדינה גבר הן ימשיכו לקדם את עצמן ולשלוט במערכת".
עמדות אלה אינן מנותקות מן המתקפה האחרונה על הפרקליטות. במאמר בהארץ מיום 30.3.04 עמדה חנה קים על נקודה זו: "לצד הניחוח השוביניסטי הגס העולה מן הביקורות, טמון בהן גם פוטנציאל לרוקן את עבירת השוחד מתוכן". היא ציינה שהבליץ התקשורתי של מקורבי שרון על הפרקליטות היה צפוי: "הרושם שיוצר הבליץ הזה הוא, שצריך לחפש מחוץ לפרקליטות מומחים למשפט הפלילי, שייתנו חוות דעת "מקצועית" ו"אובייקטיבית" יותר מזאת שניתנה על ידי צוות נשים בעלות מניעים זרים (בהן פרקליטת מחוז המרכז, המשנה לפרקליטת המדינה, פרקליטת מחוז תל אביב למיסוי וכלכלה, ראש המחלקה הפלילית בפרקליטות, ולמעשה - כל הצמרת הפלילית של הפרקליטות, שכנראה אינן מבינות די בדין הראיות הפליליות). בצוות הזה, אגב, חברים כמה גברים, בהם עו"ד יהושע למברגר, המשנה למנהלת המחלקה הפלילית, שאינו נחשב מקורב לעדנה ארבל, אך היה ציר מרכזי בהחלטה להעמיד לדין את שרון, ועו"ד אביעד איליה, שליווה את התיק מטעם פרקליטות מחוז המרכז."
ההתקפה היא שוביניסטית. עוצמת הביקורת באה בייחוד מעורכי דין פליליים, וממספר "גורמים מקורבים מאוד" שיש להם זווית ראיה אינטרסנטית, שעיקרה הגנה על נאשמים ועמידה נגד פרקליטות. היחס השוביניסטי לנשים בצמרת המקצועית והציבורית אינו רק מהלך בלתי מבוסס, אלא מהלך מסוכן. הוא מסוכן לנשים, למערכת המשפט ולעצם קיומה של דמוקרטיה.
פרנסס רדאי היא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית ובמסלול האקדמי של המכללה למנהל ויו"ר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטים וחקר המגדר.