הפרשנים מתמודדים עם המזוז של מני

בעד או נגד: ברנע אוהב את מזוז, למרות שהוא לא בטוח שהוא צודק. את הטור שלו הוא מתחיל באזכור העובדה שעל הקיר במשרדו של היועמ"ש מתנוסס רק סמל המדינה. "משרדו הוא כנראה היחיד בשירות המדינה שלא תלויים בו, זה לצד זה, נשיא המדינה וראש הממשלה. אין כאן שום דבר מקרי. מזוז שקל היטב מה לתלות מעל ראשו והחליט להשאיר את הקיר ריק. מה זה אומר? זה אומר שהוא איש אחר, שונה מכל היועצים שקדמו לו, חושב אחרת ומדבר אחרת... צודק או טועה, מני מזוז הוא הכי דוגרי שיש".

עם זאת: ברנע מעריך את החלטתו של מזוז, אך מוצא צד מסוכן בהשקפתו. "היא עלולה לאותת לפוליטיקאים שהכל מותר להם. המערכת המשפטית, הבלם הכמעט יחיד בהידרדרות של המשטר בישראל להוויה של העולם השלישי, תאבד את כוחה המרתיע. אבל יש בה גם יושר. איש לא חושד במזוז שהוא סוכנם של בעלי ההון. לכל היותר חושדים בו בממסדיות יתר". וגם בנאיביות: "בחווה עוד יריצו קטעים על תמימותו של היועץ".

ביום שאחרי: סאונד בייטס שתוכלו לצטט כאילו היו שלכם. "האי היווני מאחוריו של שרון עכשיו, אבל הטרגדיה היוונית לפניו. אין לו כתב אישום, אבל גם רוב אין לו". או: "בינתיים, יכול שרון לשחרר אנחת רווחה. הוא מעדיף לא להיתלות על הקיר של מזוז, ובלבד שמזוז לא יתלה אותו בבית המשפט".

בעד או נגד: עזבו, הפן האישי והעקרוני מעניין יותר. "חסד גדול עשה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז עם עדנה ארבל, שלא פירסם את החלטתו לפני מינויה לבית המשפט העליון. קשה לראות את המינוי הזה עובר, לאחר סימני השאלה שעורר מזוז סביב ניקיון דעתה וגם שיקול דעתה. ה'ספין' שהתחולל אתמול היה מדהים - מ'תיק שרון' הפך הסיפור ל'תיק ארבל'". על ההחלטה שהקריא מזוז כותב גורלי: "לכאורה, מסמך משפטי נקי לחלוטין מהטפות נורמטיוויות, אבל, מהצגת הדברים נתן מזוז להבין שהציל את הפרקליטות מתאונה מחרידה שכמעט ונגרמה על ידי ארבל".


ועם זאת: "הסיפור עדיין לא נגמר. בבג"ץ תיבחן החלטתו של מזוז בידי חבריה החדשים של עדנה ארבל, ומי יודע - אולי יחלצו שם לשמור על כבודה. מצד שני, קשה לראות אותם מתערבים בהחלטה".

בעד או נגד: נגד. גילת סותר את כל טיעוניו של מזוז וכותב על נאומו כי "זה היה נאום שאיש מפרקליטי שרון לא היה מסוגל לשאת, ולו מחמת הבושה. זה היה נאום של מי שמוכן לשרוף את הבית. מזוז אכן שרף אותו. שפך עוד ועוד דלק למדורה ואותת, למי שיודע לקרוא אותו, שהמלחמה בשחיתות השלטונית נגמרה".

זאת ועוד: "מה עוד עשה אתמול מזוז מעבר להתנפלות גסה ומבישה על חברי צוות ארבל, כאילו הם בכלל העבריינים?". גילת מקדיש את המשך הטור שלו לכל הטעויות וההשמטות של מזוז.

ביום שאחרי: לטענת גילת מזוז ימהר לסגור את כתב האישום נגד אפל. "אפשר להבין אותו: אין לו רצון שחומר החקירה ייחשף במשפט. רק זה חסר לו עכשיו".

בעד או נגד: אין מילים לתאר כמה בעד. "בהיסטוריה קורה שאחרי ששלטון יחיד גס מסתיים, חולף זמן ואז מתגלים שלדים בארונות, תיקים נעלמים גדושי אשם ועדויות על מעשים קשים שהוסתרו בהצלחה עד שנקפו החודשים או השנים וקרני האור חדרו למקומות האפלים ביותר. מה שיפה בפרשת מזוז-ארבל הוא שזה ממש לא לקח זמן מרגע שפרקליטת המדינה עזבה את משרדה לטובת משרה אחרת, ועד הרגע שבו היועץ המשפטי לממשלה הפשיל את המסך והראה איזו פרקליטה, ואיזו פרקליטות בכירות, תיפקדו בחיינו הציבוריים בשנים האחרונות".

זאת ועוד: אם טעו עם שרון, תנחשו אצל מי עוד טעו? בגוף ראשון רבים מזכיר דנקנר אירועים נבחרים ממסע הצלב נגד הפרקליטות. "בזמנו הזהרנו כאן...", "האשמה דומה העלינו בעמודים האלה..." עד לניצחון: "היו לא מעטים שמתחו עלינו ביקורת וטענו, כי גישתנו לפרקליטות אינה עניינית... עכשיו זה רשמי - מותר, אפשר וכנראה גם רצוי (אם יש סיבה טובה) להביע ביקורת קטלנית על צמרת הפרקליטות בלי להיחשב אוטומטית לאוייב שלטון החוק". לדברי דנקנר בן זוגה של ארבל "לחטאים ועברות כבדות וקלות" הוא ניצב משה מזרחי: "המניפולציות שהם עשו בתקשורת צריכות להיבדק עכשיו על ידי עורכים בעלי מצפון כי כל מי שכינה אתמול את מה שאירע 'יום כיפור של הפרקליטות' צריך להבין כי זה גם לא ממש יום שמחה עבור חלקים גדולים של התקשורת". אבל עבור חלק אחד של התקשורת, החלק ההוא של הגוף ראשון רבים, נמרודי-דנקנר-מעריב זו לא סתם שמחה, זה אשכרה חג.

ביום שאחרי: המאבק נגד ארבל נמשך, ובדרך גם טומי לפיד ואהרן ברק יחטפו קצת. "מי שמצא את עצמו אתמול עומד במצב מביך במקצת היה שר המשפטים טומי לפיד. הוא בוודאי לא שיער שזמן כה קצר אחרי שחתם בנשיקה את הקמפיין שלו למען מינויה של ארבל לבית המשפט העליון היא - ובמשתמע גם הוא ועמם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק - יוצגו ככלי ריק".

בעד או נגד: ורטר אינו פרשן משפטי, אבל זה לא אומר שהוא לא יודע לצחוק מבדיחה טובה: "גם מגיניו הגדולים של שרון נשמעו, פה ושם, מסוייגים מעט בנקודות כאלה ואחרות, כמו למשל השכר מעורר הקנאה שקיבל החקלאי הצעיר גלעד עבור גלישה באינטרנט. אתמול התברר שכל דולר ששולם לו, בדין שולם. והם בכלל לא ידעו שהוא כזה". ויש לו גם תהיות פילוסופיות: "דבר אחד לא ייוודע לעולם: האם, כפי שרבים מאמינים, הסיבה המרכזית להולדת 'תוכנית ההתנתקות' אצל מי שמעולם לא האמין בנסיגה חד צדדית, היתה מצוקתו המשפטית של שרון, שביקש, ע"פ התיאוריה הזו, להשפיע על היועץ ועל דעת הקהל לחוס עליו. אם אכן כך היה, איזה צחוק של הגורל".

ביום שאחרי: בוא פרס, הולכים לממשלה. "משא כבד הוסר אמש מצווארו של ראש הממשלה, ועתה הוא יכול לצעוד בקומה זקופה לעבר האתגר הפוליטי שממתין לו: הקמתה של קואליציה חדשה, מסובכת, בתנאים פוליטיים לא קלים ובתחילתו של מהלך מדיני היסטורי: פינוי התנחלויות ברצועה".

ועם זאת: שרון עדיין בראש ממשלת מיעוט, ניצב מול סיעה עויינת, נאבק לצרף את העבודה ומייחל לפגרת הקיץ. ורטר מציע לו לא להתפתות להקדים את הבחירות, "בשבוע הבא איש לא יזכור את החלטת מזוז".

בעד או נגד? וואלה, לא יודע. "ישראל מתעוררת הבוקר לשתי אפשרויות. כל אחת גרועה לכשעצמה.
או שמנחם (מני) מזוז הוכה בסנוורים ונמנע מלגעת בקשר הגורדי החמור שבין הון ושלטון, והמסר העולה מהחלטתו היא פריחת השחיתות בממדים שטרם נודעו כמותם; או שעדנה ארבל ועמיתותיה הובילו את ישראל לשבר מוסרי ומקצועי נורא... ורק ברגע האחרון מנע הגוליבר המשפטי מלשכת היועץ המשפטי את האסון הלאומי שטוו הגמדים מהפרקליטות... מלחמת בני אור בבני חושך אבל מי בא בשם האור ומי בשם החושך? הבוקר מוקדם לקבוע עמדה".

ועם זאת: מרגלית מבקש מהגברים לאפשר לנשים לדבר. "ראוי שאהרן ברק יניח לשופטת ארבל (ומזוז לפרקליטות הבכירות השותפות לדעתה) להתמודד בפומבי על דעתן ושמן הטוב והאמת שלהן. ואם לאו - על ארבל להיפרד זמנית או לעד מגלימת שופטת בית המשפט העליון, ולצחצח חרבות עם מזוז".

ועם זאת 2: מנחם?! גם אחרי התדרוך האינטימי וגלוי הלב אתמול, מרגלית מתקשה לשבור דיסטנס עם היועץ שכולם כבר קוראים לו מני.

בעד או נגד: סקפטית. "אחרי חודשים ארוכים של חשיפות וחקירות, הדלפות והמלצות, הדבר האחרון שאפשר היה לצפות זה שמהילד הזה יגיח כישרון מהלך, עילוי כלכלי, פלא שרק אנשים כמו דוד אפל ודוד ספקטור השכילו לזהות... מי היה מאמין, גלעד שלנו, איש מקצוע שכל יזם, איש עסקים או בעל ממון, היה שש לראותו לצידו, ויפה שעה אחת קודם. עוד רגע וניתן היה להבין מדבריו של מזוז, שלא רק שחוזי העסקתו הגרנדיוזיים של גלעד היו ראויים ותואמים את כישוריו - הם אפילו עשו עוול ליכולותיו".

ועם זאת: "אם מזוז צודק... הרי שלא רק הפרקליטות צריכה לעשות חשבון נפש נוקב. אלא גם ציבור גדול של עיתונאים, משפטנים, פוליטיקאים".

ביום שאחרי: לידיעת קוראינו ממרכז הליכוד, "מעולם לא היה סוס מת כל כך חי ובועט כמו שיהיה שרון מהבוקר", אבל קדמון מסכמת כי גם ליכולותיו של מזוז יש גבול: "מזוז הצליח אתמול להפוך טמא לכשר, ואפילו את הריח הוא הצליח לטשטש. רק דבר אחד הוא לא הצליח לעשות: לגייס רוב פרלמנטרי שיאפשר לשרון להקים ממשלת אחדות".

בעד או נגד: מצטרפת למרדכי גילת על ספסלי האופוזיציה. "כתב הזיכוי לראש הממשלה ושיר ההלל לכישוריו של בנו גלעד, שכתב היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מעניק הכשר לשיטה שדוד אפל היה בין מייסדיה: הצטרפות של אנשי עסקים לפוליטיקה, במטרה להשפיע על פוליטיקאים לקדם את עסקיהם. בדרך להשרשת שיטת אפל נראה שמזוז התעלם בהחלטתו מכמה וכמה עובדות", וחנה קים מקדישה את הטור שלה לערעור על טענות מזוז בזו אחר זו.

ועם זאת: אין ועם זאת ואין בטיח. למקרא הטור של חנה קים נראה שהלך עלינו. סופית.