פרשנים מזוז מתוקן

פרשנים



נחום ברנע, ידיעות אחרונות, "היתה לו עדנה"

בעד או נגד: ברנע אוהב את מזוז, למרותך שהוא לא בטוח שהוא צודק. את הטור שלו הוא מתחיל באזכור העובדה שעל הקיר במשרדו של היועמ"ש מתנוסס רק סמל המדינה. "משרדו הוא כנראה היחיד בשירות המדינה שלא תלויים בו, זה לצד זה, נשיא המדינה וראש הממשלה.
אין כאן שום דבר מקרי. מזוז שקל היטב מה לתלות מעל ראשו והחליט להשאיר את הקיר ריק. מה זה אומר? זה אומר שהוא איש אחר, שונה מכל היועצים שקדמו לו, חושב אחרת ומדבר אחרת.... צודק או טועה, מני מזוז הוא הכי דוגרי שיש".

עם זאת: ברנע מעריך את החלטתו של מזוז, אך מוצא צד מסוכן בהשקפתו. "היא עלולה לאותת לפוליטיקאים שהכל מותר להם. המערכת המשפטית, הבלם הכמעט יחיד בהידרדרות של המשטר בישראל להוויה של העולם השלישי, תאבד את כוחה המרתיע. אבל יש בה גם יושר. איש לא חושד במזוז שהוא סוכנם של בעלי ההון. לכל היותר חושדים בו במימסדיות יתר". וגם בתמימות: "בחווה עוד יריצו קטעים על תמימותו של היועץ".

ביום שאחרי: סאונד בייטס שתוכלו לצטט כאילו היו שלכם. "האי היווני מאחוריו של שרון עכשיו, אבל הטרגדיה היוונית לפניו. אין לו כתב אישום, אבל גם רוב אין לו". או: "בינתיים, יכול שרון לשחרר אנחת רווחה. הוא מעדיף לא להיתלות על הקיר של מזוז, ובלבד שמזוז לא יתלה אותו בבית המשפט".

משה גורלי, הארץ, "בלב המחלוקת: תפקיד המשפט הפלילי"

בעד או נגד: עזבו, הפן האישי והעקרוני מעניין יותר. "חסד גדול עשה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז עם עדנה ארבל, שלא פירסם את החלטתו לפני מינויה לבית המשפט העליון. קשה לראות את המינוי הזה עובר, לאחר סימני השאלה שעורר מזוז סביב ניקיון דעתה וגם שיקול דעתה. ה'ספין' שהתחולל אתמול היה מדהים – מ'תיק שרון' הפך הסיפור ל'תיק ארבל'". על ההחלטה שהקריא מזוז כותב גורלי: "לכאורה, מסמך משפטי נקי לחלוטין מהטפות נורמטיוויות, אבל, מהצגת הדברים נתן מזוז להבין שהציל את הפרקליטות מתאונה מחרידה שכמעט ונגרמה על ידי ארבל".


ועם זאת: "הסיפור עדיין לא נגמר. בבג"ץ תיבחן החלטתו של מזוז בידי חבריה החדשים של עדנה ארבל, ומי יודע – אולי יחלצו שם לשמור על כבודה. מצד שני, קשה לראות אותם מתערבים בהחלטה".

מרדכי גילת, ידיעות אחרונות, "נאום סניגור"

בעד או נגד: נגד. גילת סותר את כל טיעוניו של מזוז וכותב על נאומו כי "זה היה נאום שאיש מפרקליטי שרון לא היה מסוגל לשאת, ולו מחמת הבושה. זה היה נאום של מי שמוכן לשרוף את הבית.
מזוז אכן שרף אותו. שפך עוד ועדו דלק למדורה ואותת, למי שיודע לקרוא אותו, שהמלחמה בשחיתות השלטונית נגמרה".

זאת ועוד: "מה עוד עשה אתמול מזוז מעבר להתנפלות גסה ומבישה על חברי צוות ארבל, כאילו הם בכלל העבריינים?" גילת מקדיש את המשך הטור שלו לכל הטעויות וההשמטות של מזוז.

ביום שאחרי: לטענת גילת מזוז ימהר לסגור את כתב האישום נגד אפל. "אפשר להבין אותו: אין לו רצון שחומר החקירה ייחשף במשפט. רק זה חסר לו עכשיו".



אמנון דנקנר, מעריב, "המסך הורם"

בעד או נגד: אין מילים לתאר. "בהיסטוריה קורה שאחרי ששלטון יחיד גס מסתיים, חולף זמן ואז מתגלים שלדים בארונות, תיקים נעלמים גדושי אשם ועדויות על מעשים קשים שהוסתרו בהצלחה עד שנקפו החודשים או השנים וקרני האור חדרו למקומות האפלים ביותר. מה שיפה בפרשת מזוז-ארבל הוא שזה ממש לא לקח זמן מרגע שפרקליטת המדינה עזבה את משרדה לטובת משרה אחרת ועד הרגע שבו היועץ המשפטי לממשלה הפשיל את המסך והראה איזו פרקליטה ואיזו פרקליטות בכירות תיפקדו בחיינו הציבוריים בשנים האחרונות".

זאת ועוד: אם טעו עם שרון, תנחשו אצל מי עוד טעו? בגוף שני רבים מזכיר דנקנר אירועים נבחרים ממסע הצלב נגד הפרקליטות. "בזמנו הזהרנו כאן...", "האשמה דומה העלינו בעמודים האלה..." עד לניצחון: "היו לא מעטים שמתחו עלינו ביקורת וטענו, כי גישתנו לפרקליטות אינה עניינית... עכשיו זה רשמי – מותר, אפשר וכנראה גם רצוי (אם יש סיבה טובה) להביע ביקורת קטלנית על צמרת הפרקליטות בלי להיחשב אוטומטית לאוייב שלטון החוק". "ארבל ובן זוגה לחטאים ועברות כבדות לקולות, ניצב משה מזרחי. המניפולציות שהם עשו בתקשורת צריכות להיבדק עכשיו על ידי עורכים בעלי מצפון כי כל מי שכינה אתמול את מה שאירע 'יום כיפור של הפרקליטות' צריך להבין כי זה גם לא ממש יום שמחה עבור חלקים גדולים של התקשורת".

ביום שאחרי: המאבק נגד ארבל נמשך, ובדרך גם טומי לפיד ואהרן ברק יחטפו קצת. "מי שמצא את עצמוא תמול עומד במצב מביך במקצת היה שר המשפטים טומי לפיד. הוא בוודאי לא שיער שזמן כה קצר אחרי שחתםפ בנשיקה את הקמפייןש לו למען מינויה של ארבל לבית המשפט העליון היא – ובמשתמע גם הוא ועמם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק – יוצגו ככלי ריק".


יוסי ורטר, הארץ, "שרון של היום חזק משרון של שלשום"

בעד או נגד: ורטר אינו פרשן משפטי, אבל גם לו יש תהיות בפרשה: "גם מגיניו הגדולים של שרון נשמעו, פה ושם, מסוייגים מעט בנקודות כאלה ואחרות, כמו למשל השכר מעורר הקנאה שקיבל החקלאי הצעיר גלעד עבור גלישה באינטרנט. אתמול התברר שכל דולר ששולם לו, בדין שולם. והם בכלל לא ידעו שהוא כזה". וגם תהיות פילוסופיות: "דבר אחד לא יוודע לעולם: האם, כפי שרבים מאמינים, הסיבה המרכזית להולדת 'תוכנית ההתנתקות' אצל מי שמעולם לא האמין בנסיגה חד צדדית, היתה מצוקתו המשפטית של שרון, שביקש, ע"פ התיאוריה הזו, להשפיע על היועץ ועל דעת הקהל לחוס עליו. אם אכן כך היה, איזה צחוק של הגורל".

ביום שאחרי: בוא פרס, הולכים לממשלה. "משא כבד הוסר אמש מצווארו של ראש הממשלה, ועצה הוא יכול לצעוד בקומה זקופה לעבר האתגר הפוליטי שממתין לו: הקמתה של קואליציה חדשה, מסובכת, בתנאים פוליטים לא קלים ובתחילתו של מהלך מדיני היסטורי: פינוי התנחלויות ברצועה".

ואם זאת: שרון עדיין בראש ממשלת מיעוט, ניצב מול סיעה עויינת, נאבק לצרף את העבודה ומייחל לפגרת הקיץ. ורטר מציע