השרה נאות: שפכים ימשיכו לזרום לקישון

ב-30 בדצמבר 2002 עמד השר צחי הנגבי, אז השר לאיכות הסביבה, על מגדל גבוה במפעל "כרמל אולפינים" על גדות נחל הקישון, ומול הרוח הנושבת השמיע את החלטתו: "המשרד לאיכות הסביבה החליט לבחור בחלופה של הזרמת שפכי התעשייה המוזרמים כיום לקישון באמצעות צינור אל הים". שנתיים וחצי מאוחר יותר, נראה כאילו ההכרזה של השר הנגבי נעלמה עם הרוחות המנשבות במפרץ חיפה.

הבוקר עתידה לכנס מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, ישיבת עבודה עם ראש העיר חיפה, יונה יהב, ויו"ר הנהלת רשות נחל הקישון, איציק רגב. בישיבה תודיע להם הרן על היפוך של 180 מעלות במדיניות המשרד - העדפה של המשך הזרמת השפכים ישירות לקישון על פני האופציה של בניית צינור הזרמת שפכים אל הים.

בהודעה הרשמית שהוציאה אתמול השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות, הובהר כי היא מאמצת את ההמלצות החדשות: "השרה סבורה שאין הכרח להזרים את השפכים המטוהרים לים והחליטה כי הפיתרון המתאים ביותר במסגרת המגבלות הוא שדרוג נוסף לשפכי התעשייה, עם קולחי מכון הטיהור והזרמתם באיכות גבוהה לנחל הקישון.

לדברי גורמי איכות סביבה, ההחלטה של נאות תאפשר את המשך הסחבת בעניין שפכי התעשייה המוזרמים כיום לקישון. המשרד התחייב לפני שנתיים שעד סוף 2004 תתקבל החלטה סופית ביחס לפיתרון הובלת השפכים - צינור לים או המשך הזרמה לקישון.

לדברי גורם בתחום איכות הסביבה, שמבקר את ההחלטה, "שינוי הגישה בעניין הצינור מוזר בהתחשב בכך שאותם גורמים מייעצים שתמכו בהקמת הצינור לפני שנתיים, כעת מתנגדים. זה מעיד על התערבות פוליטית בעניין".

ד"ר הרן עתידה להיתקל היום בהתנגדות עזה של יהב ורגב, שתיאמו אתמול עמדות בעד בניית צינור "מוצא ימי". "הדבר היחיד שאני מוכן שיישפך בעתיד ישירות לקישון זה גשם", אמר אתמול רגב ל"הארץ". "אני לא מוכן שנמשיך להשקיע כסף וזמן בשיקום הקישון, ויום אחד, בעוד שנה או חמש שנים, תהיה תקלה באחד המפעלים וכל ההשקעה בשיקום הנחל תרד לטמיון. בניית צינור אל הים תבטיח שאם תהיה תקלה בטיהור השפכים, הים יספוג תקלה כזאת. הנחל יכול למות מתקלה כזאת", אמר רגב.

באוגוסט 2001 הגישה חברת אנביירון האמריקאית דו"ח למשרד לאיכות הסביבה שקבע כי בניית צינור באורך של 2.5 קילומטרים לעומק הים לא יפגע בים, בתנאי שיוזרמו אליו שפכים מטוהרים. השר הנגבי התחייב שבניית הצינור לים תותנה בהקמת מתקן טיפול שיאחד את כל שפכי התעשייה ואם תהיה תקלה הוא יאפשר אגירת שפכים למשך שלושה ימים. עלות הקמת הצינור נאמדה ב-10 מליון דולר. עד כה לא נעשה כל צעד כדי לקדם את הקמת הצינור, ואף לא הוחל בתיכנונו.

ד"ר יוסי ענבר, סמנכ"ל תשתיות במשרד לאיכות הסביבה אמר באוגוסט 2001 בראיון ל"הארץ": "השפיכה לים היא האופציה היחידה שלנו (...) אם אופציית הצינור לים תיפול ונמשיך לשפוך לקישון, הנחל לא ישוקם לעולם"

נכון להיום, לקישון מוזרמים במהלך יממה כ-16 אלף קוב של שפכים תעשייתים מטוהרים מששה מפעלי תעשייה (בתי הזיקוק, "כרמל אולפינים", "גדיב", "חיפה כימיקלים", "גדות ביו כימיה" ו"דשנים") ועוד עשרות אלפי קוב של שפכי המכון האזורי לטיהור שפכים. ספקי השפכים הגדולים ביותר הם בתי הזיקוק ומפעל חיפה כימיקלים. בינואר 2002 נכנסו לתוקף תקני ניטור חדשים שמחייבים את המפעלים. כך למשל, הפסיק מפעל חיפה כימיקלים בבת אחת הזרמת שפכים חומציים שמנעו כל אפשרות להתפתחות חיים בנחל. כיום יש בעיה הפוכה של עודף אצות שמתרבות עקב הרכב השפכים התעשייתים ושפכי מכון הטיהור.

ד"ר ענבר אמר אתמול כי אם יבוטל צינור המוצא לים, תותנה המשך הזרמת השפכים לקישון בהקמת מתקן טיפול חדש, שבו יתערבבו שפכי התעשייה לאחר שיעברו טיהור נוסף, יחד עם שפכי המכון לטיהור שפכים והתוצאה שתתקבל תהיה מים באיכות שמתאימה לשיקום הקישון.

המשרד לאיכות הסביבה עתיד להיתקל בהתנגדות עזה של המפעלים להחלטה החדשה - אלה השקיעו מיליוני דולרים לבניית מתקנים שעומדים בתקני 2002, וכעת לא ברור כלל מה תהיה העלות שתידרש מהמפעלים כדי לעמוד בתקנים מחמירים יותר שיאפשרו המשך הזרמת שפכים לקישון. המפעלים טענו בעבר כי העלות של אימוץ תקנים מחמירים יותר תהפוך את הייצור התעשייתי ללא כדאי.

החברה להגנת הטבע וארגון גרינפיס בירכו אתמול על כוונת השרה. "החלטה אמיצה", אמר אתמול יניב מזרחי, מנהל המאבק בזיהום ים של הארגון, "גרינפיס יסייע לשרה נאות לעמוד בפני לחצי תעשיות הקישון שמעוניינים בהקמת צינור המנציח את הזיהום".

בבתי הזיקוק ובחיפה כימיקלים העדיפו שלא להגיב. במכון לטיהור שפכים אמרו כי הם ילמדו את החלטת השרה.