שילוב של יהדות ודמוקרטיה

הבסיס האידיאולוגי הראשון שלי הוא האמונה הדתית, ולכן אני צריך להיות שייך לגוף שנותן לי את מקסימום הביטוי כאיש דתי. במפלגה דתית אני מגיע למיצוי הגבוה ביותר של היכולת לפעול, להשפיע, לשרת את הציבור שלי ואת כלל הציבור.

כל הרעיון של מפלגות דתיות נובע מתוך האידיאולוגיה שלנו של דת ומדינה, שהוא הההיפך מהעיקרון של הפרדת הדת מהמדינה. בעיני דת ומדינה קשורות יחדיו: הבסיס לנאמנות שאנו חשים כלפי ארץ ישראל הוא התורה והדת, שבגללה חזרנו לארץ ישראל. באמצעות החזרה לארץ ישראל אנחנו מגשימים את חזון הנביאים – בדיוק כפי שכתוב במגילת העצמאות. לזאת חונכנו מילדותנו, וזה חלק ממפעל גדול שכולל את תנועת הנוער הדתית, ההתיישבות הדתית, מערכת החינוך הדתית והמפלגות הדתיות – כולם ביטוי לאותו רעיון.

להשקפתי, אדם דתי שאינו רוצה לחיות בסתירה פנימית חייב לפעול במסגרת מפלגה דתית, או לבחור בה. אלא אם כן הוא אינו רואה את התמונה הכוללת ומקדש רק עיקרון אחד, למשל שלמות הארץ, ושאר הנושאים – צביונה היהודי של המדינה, למשל – אינן מעניינו. במפלגה הדתית אנחנו לא מתמקדים רק בנושא אחד, אלא רואים את כל תחומי החיים – החברתיים, הלאומיים, המדיניים, החינוכיים, הערכיים – כחלקים שמרכיבים את תמונת המדינה. אין שום תמיהה בכך שמפלגות דתיות חזקות בעיקר בישראל. הרי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ואנחנו מנסים ליישם את מה שנקבע בחוקי היסוד: לקרב את היהדות והדמוקרטיה ולאפשר את קיומם בצוותא.

כמפלגה דתית אנחנו עושים כמובן פשרות מול שאר המפלגות, אבל לפחות אצלנו בבית אין שום פשרות, ואנחנו יכולים לעמוד מחוזקים יותר מול החילוניים. נכון שלפעמים הדבר מחייב פשרה בתחומים אחרים, למשל המאבק על ארץ ישראל: יש ציבור גדול של עולים מרוסיה ששותפים להשקפותינו נגד חלוקת הארץ, אבל אנחנו לא יכולים לחבור למפלגה אחת איתם משום שהם דורשים היתר למכירת חזיר, נישואים אזרחיים ועוד נושאים שמבחינתנו, כמפלגה דתית, אינם באים בחשבון.

ואל תטעו, הקונפליקטים במפלגות דתיות קשים לא פחות מאלו שבחילוניות, ואירועי הימים האחרונים במפד"ל יעידו על כך. פרט לחוקי המפלגה אנחנו מצייתים לעוד חוקים והלכות, אבל זכינו שהרבנים שלנו הם סמכות הלכתית, ואנחנו מקבלים את סמכותם ברצון ובאהבה.