יש מוצא מההסתבות בעיראק. חלק 6

האסטרטגיה של ארה"ב קוראת להחזיק את עיראק כיחידה אחת באמצעות ייסוד ממשל מרכזי חזק. עד כה, כל הצלחותיה היו על הנייר בלבד. החוקה הזמנית מעניקה לממשל המרכזי את המונופול על הכוח הצבאי, שליטה במשאבי הטבע, סמכויות כלכליות נרחבות ופיקוח על הרשות השופטת.

רק מעט מכל זה ייצא לפועל. המועצה הלאומית הכורדית הגישה הצעה מפורטת המגדריה את יחסיה של כורדיסטן עם יתר עיראק. על פי הצעה זו, האסיפה הלאומית הכורדית שומרת לעצמה את זכות החקיקה לאזור, שומרת על עצמאותה הכלכלית, ותשלוט בסופו של דבר במשאבי הטבע. כורדיסטן תשמור את הפשמרגה (שיהפכו להיות המשמר הלאומי הכורדי העיראקי, להלכה תחת סמכותה של הממשלה העיראקית המרכזית), וכוחות עיראקיים אחרים יוכלו להיכנס לכורדיסטן רק בהסכמת האסיפה הכורדית הלאומית. עיראק תהיה דו-לשונית לחלוטין (ערבית וכורדית) וכורדיסטן תישאר חילונית.

עמדה זו מציבה את הכורדים במסלול התנגשות עם הערבים הסונים והשיעים. המפלגות השיעיות הדתיות עומדות על כך שהאיסלאם יהיה המקור העיקרי לחקיקה בכל רחבי עיראק. הן השיעים והן הערבים הסונים מתנגדים להפחתת מעמדה של הערבית לכדי אחת משתי שפות רשמיות. לאומנים ערבים סונים ומנהיגים דתיים שיעים מתנגדים לכך שכורדיסטן תשמור לעצמה אפילו חלק קטן מן האוטונומיה ממנה היא נהנית כיום.

ישנם גם חילוקי דעות קשים בין הערבים הסונים לשיעים. אלה עוסקים בהבדלי פרשנות לקוראן בין הקבוצות הדתיות, ובעימות בין השיעים הפרו-איראנים לסונים הדוגלים בלאומיות ערבית.

השיעים העניקו סיוע מוראלי וחומרי להתקוממות הסונית בפאלוג'ה. ברית אנטי-אמריקאית של קיצונים משני הצדדים לא תוביל בהכרח לאחדות פוליטית, וגם לא תמחוק את החשש הסוני מפני הגמוניה שיעית. עם זאת, התהום הפעורה בין הפלגים הערביים של עיראק קטן מזה הפעור בין כל אחד מהם לכורדים. דמוקרטיה מחייבת סובלנות ונכונות לפשרה. למעט במקרים טקטיים קצרי טווח, אף אחת מן התכונות אינה ניכרת (למעט בצפון) בתרבות פוליטית שנשלטה על ידי עריצים.

לדעתי, עיראק אינה בת הצלה כמדינה מאוחדת. מניסיוני בבלקנים, אני חש בחוזקה כי בלתי אפשרי הוא לשמר את אחדותה של מדינה דמוקרטית, כאשר אנשים באזור גיאוגרפי מוגדר מעדיפים כמעט פה אחד שלא להיות חלק מאותה מדינה. מעולם לא פגשתי כורדי עיראקי שהעדיף השתייכות לעיראק, בהנחה שעצמאות היא אפשרות מעשית.

אולם הבעיה בעיראק היא שחלוקתה לשלוש מדינות אינה אפשרות מעשית בהווה. טורקיה, איראן וסוריה, שלכולם אוכלוסיות כורדיות ניכרות, חוששות מן התקדים שייקבע אם תהפוך כורדיסטן העיראקית לעצמאית. הערבים הסונים ואלה השיעים מתנגדים כאחד לפרישתה של כורדיסטן. לערבים הסונים אין המשאבים הדרושים לתמוך במדינה עצמאית משלהם (שדות הנפט הגדולים ביותר של עיראק נמצאים בדרום השיעי או באזור כירכוכ השנוי במחלוקת).

יתרה מזאת, כפי שהיה נכון גם בבלקנים, סביר להניח שהנושאים הטריטוריאליים הבלתי פתורים יובילו לעימות אלים. כירכוכ היא אולי המקום הדליק ביותר. הכורדים תובעים אותה כחלק מכורדיסטן ההסטורית. הם דורשים שתהליך הערביזציה של האזור – שיש אומרים כי החל עוד בשנות ה-50' – ייהפך לאחור. הכורדים שגורשו מכירכוכ על ידי המדיניות של משטרים עיראקיים שונים בזה אחר זה צריכים, לדעתם, לשוב הביתה, ואילו את הערבים שהתיישבו באזור יש ליישב מחדש בחלקים אחרים של עיראק. בעוד רבים מן העיראקים הערבים מודים שנעשה לכורדים עוול, הם גם אומרים כי המחיר האנושי של תיקון עוול זה יהיה גבוה מדי. יתרה מזאת, בני העדה הטורקמנית, הנתמכים על ידי טורקיה, טוענים כי כירכוכ היא עיר טורקמנית, וכי עליהם ליהנות מאותו מעמד כמו הכורדים.

יהיה קשה לפתור את עניין כירכוכ בעיראק אחת. יהיה בלתי אפשרי לעשות זאת אם תחולק המדינה לשתיים או שלוש יחידות. ובעוד שכירכוכ היא המחלוקת הטריטוריאלית העזה ביותר, היא רק אחת מני רבות.

הסיכוי הטוב ביותר להחזיק את עיראק יחד – וכך להימנע ממלחמת אזרחים – היא לאפשר לכל אחת מעדותיה הראשיות, במידת האפשר, את השיטה שהיא רוצה. גישה זו טומנת בחובה גם את המדיניות היחידה שתוכל להוציא את כוחות ארה"ב מעיראק.

בצפון, פירושו של דבר הוא לקבל את העובדה שכורדיסטן תמשיך לנהל את ענייניה ותשמור על האחריות לביטחונה. בכירים אמריקאים תיארו את קיומו של כוח הגנה כורדי נפרד כצעד ראשון בדרך לפירוק עיראק. אולם הכורדים רואים בכוח שכזה, לא מאפיין של מדינה ריבונית אלא תעודת ביטוח למקרה שהדמוקרטיה תתערער בשאר עיראק. איש בכורדיסטן לא יבטח בצבא לאומי עיראקי (אפילו כזה שבו יהיה ייצוג הולם לכורדים) שכן הצבא העיראקי תמיד היה מכשיר של דיכוי, ובשנות ה-80' אף של רצח-עם. הכורדים גם רואים עד כמה לא יעילים הם מנגנוני הביטחון החדשים המוקמים על ידי האמריקאים. נוכח התקוממויות במשולש הסוני ובדרום, המשטרה העיראקית החדשה וחיל ההגנה האזרחי החדש פשוט נמוגו.

מאמצים לשלב את הכורדים בתוך עיראק מאוחדת יותר ייכשלו מפני שאין שום כוח, מלבד צבא ארה"ב, שמסוגל להכריח אותם. ניסיון לעשות כך יצית באופן ודאי דרישה ציבורית להתנתקות החבל הכורדי מעיראק ועד לפני הבחירות, המתוכננות לינואר.

אם כורדיסטן תחוש בטוחה, היא עשויה דווקא לראות את היתרונות שבשיתוף פעולה עם שאר חלקי עיראק. המשאבים האדירים של עיראק, והיתרונות שיהיו נחלת כורדיסטן כתוצאה מחלוקת רווחים, יוצרים תמריץ ניכר לכורדיסטן להישאר חלק מעיראק, בתנאי שצעד זה לא ייצור פתח לדיכוי חדש. עד כה ראו רוב הכורדים העיראקים בהון הנפט של עיראק קללה, שהעניקה לסדאם את המשאבים הכספיים הדרושים להשמדת כורדיסטן.

בדרום, הערבים השיעים רוצים מדינה איסלאמית. הם בטוחים דיים בתמיכת רוב הציבור ולכן דורשים בחירות מוקדמות. ארה"ב צריכה לתת להם לקיים את הבחירות שלהם, ולהיות מוכנה לקבל מדינה איסלאמית – אבל רק בדרום. ברוב הדרום כבר מחזיקים המנהיגים הדתיים השיעים בכוח המעשי, באמצעותו ביססו מידה של ביטחון, השתל