השבוע בעיראק: האו"ם שוכח את הכורדים

השבוע שרר בעיראק שקט שלאחר סערת הטקסים. השבוע הראשון לאחר כינון ממשלת המעבר העיראקית עבר בשקט יחסי, כשרק הכורדים והקרבות הנמשכים מפריעים את האידיליה.

בשבת שעברה נפגש מוקתדא א-סדר, המנהיג השיעי הקיצוני, עם המנהיג המתון יותר (ורב ההשפעה בהרבה), האייתוללה עלי אל-סיסטאני. בעקבות הפגישה הסכים א-סדר להסיג את כוחותיו מהעיר הקדושה נג'ף ומהעיר הסמוכה קופה. כמו הסכמים קודמים, גם זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן.

ביום ראשון התפרסם כי המלחמה בעיראק מותחת את יחידות המשמר הלאומי של ארה"ב (המהוות את עיקר כוח המילואים של הצבא) עד קצה גבול היכולת. הדבר חמור במיוחד במקרה של המדינות הקטנות (המשמר הלאומי מחולק לפי מדינות) והבעיה היא שתפקידו הרגיל של המשמר הלאומי בימי שלום הוא להשתלט על אזורי אסונות טבע וכיו"ב.

עוד ביום ראשון התפרסם בניו יורק טיימס כי בקונגרס מתחילים להביע חוסר סיפוק מכך שועדות החקירה לאירועי כלא אבו גרייב ופרשיות התעללות אחרות אינן מכוונות גבוה מספיק, אינן בוחנות את התפקיד של חוות דעת משפטיות ביצירת האקלים להתעללויות, ולא את תפקידם של קבלני ביטחון פרטיים.

ביום שני חשף הוול סטריט ג'ורנל כי ערב הפלישה לעיראק הפיצו משפטני הבית הלבן חוות דעת לפיה סמכותו החוקתית של הנשיא כמפקד עליון של הכוחות המזוינים גוברת על תקפותה של אמנת ז'נבה ומאפשרת לו להורות על עינויים. חוות הדעת הזו נכתבה במקור ביחס לעצורים במחנה גואנטנמו בקובה ולא לעיראק, אולם לאחר שמפקד גואנטנמו הובא לעיראק כדי ליישם בה את השיטות שהנהיג שם, הגיוע עמו גם ההנחיות הללו.

במהלך תחילת השבוע עבדו ארה"ב והמדינות החשובות באו"ם כדי למצוא פשרה בנוגע להחלטת האו"ם על ממשלת המעבר. צרפת דחקה להעניק לממשלת המעבר ריבונות נרחבת ככל האפשר, כולל וטו על פעולות צבאיות "רגישות".

ביום שלישי נמשכו הגילויים בנוגע לפרשנות היצירתית של משפטני הבית הלבן לסוגיות הקשורות בעינויים. בין השאר, נכתב באותה חוות דעת כי גם אם ידוע לחוקר שפעולה כלשהי עשויה לגרום לנחקר כאב רב ופגיעה פיזית, לא ניתן להרשיעו בעינוי אם גרימת עינוי אינה מטרתו. מבלבל.

באותו יום התבשרנו שהמדינות המובילות הגיעו להסכמה בנושא החלטת האו"ם. על פי החלטת מועצת הביטחון, שהתקבלה פה אחד, לממשלה העיראקית תהיה הזכות להורות לכוחות הקואליציה לעזוב את עיראק, ויתקיים "תיאום הדוק" בין כוחות הקואליציה לממשלת המעבר העיראקית בנוגע לפעולות צבאיות. באותו יום גם הודיע ראש ממשלת המעבר, איאד עלאווי, כי תשע מהמיליציות הגדולות בעיראק, עם מספר לוחמים כולל של למעלה מ-100 אלף, הסכימו להתפרק ולהשתלב בכוחות הביטחון הלאומיים של עיראק. המיליציה של מוקתדא א-סדר לא הצטרפה להסדר, וגם לא מיליציית באדר, שבשליטת אחת משתי המפלגות השיעיות הגדולות.

ביום שלישי הופרה הפסקת האש בפאלוג'ה, כשהמורדים בעיר תקפו את כוחות ארה"ב מחוץ לעיר. למחרת תקפו המורדים במרגמות את כוחות הצבא העיראקי שקיבלו לידיהם אחריות על העיר. גם בנג'ף הופרה הפסקת האש בין האמריקאים לכוחות של א-סדר, כשהאחרונים החליטו ששעמם להם ופתחו באש. ביום רביעי פגעו מורדים בשני צינורות נפט בדרום עיראק, והפחיתו את אספקת הכוח של המדינה ב-10%.

ביום רביעי נודע שהכורדים מאיימים רשמית לפרוש מן הממשלה העיראקית אם לא תישמר זכות הווטו שהובטחה להם בחוקה הזמנית, שאומצה לפני חודשיים בלבד. בהצעת ההחלטה שהתקבלה באו"ם אין זכר לזכות הווטו או בכלל לחוקה הזמנית. הדבר הוא תוצאה של לחץ שהפעיל האייתוללה סיסטאני. אם סיסטאני לא יתפשר, הדבר יוביל להתנגשות בין השיעים לכורדים.

עוד ביום חמישי, רשת הטלוויזיה אל-ערביה שידרה קלטות של חטופים טורקים, שנעלמו מאתרי העבודה שלהם ביום שלישי. החוטפים, המשתייכים על פי הטענה לארגון איסלאמי קיצוני, דורשים שכל העובדים הטורקים יעזבו את עיראק ושהציבור הטורקי יפגין נגד המלחמה. מאוחר יותר באותו יום התפרסם כי ראש ממשלת עיראק, איאד עלאווי, התחייב שעיראק תהיה מחוייבת לחוקה הזמנית – המבטיחה לכורדים את זכות הווטו והאוטונומיה – לפחות עד הבחירות, האמורות להיערך ב-2005. את הכורדים הסיוג הזה לא מרגיע בכלל.

ביום חמישי פורסם גם (בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט) כי הגנרל החוקר את תפקיד המודיעין הצבאי בפרשת ההתעללות ביקש להיות מוחלף בקצין בכיר יותר, מפני שהוא עצמו אינו יכול לחקור את הגנרל ריקארדו סאנצ'ז, מפקד הכוחות בעיראק, בגלל שסאנצ'ז עולה עליו בדרגה. באותו יום פירסם הטיימס ראיון עם הקצין האמריקאי שהיה מופקד על אימון הכוחות העיראקיים. לטענתו "בקרוב לשנה לא התקדמנו איתם בכלל".

עוד ביום חמישי: הנשיא בוש ניסה להציג תמונה חיובית של מגעיו עם יתר נציגות הג'י 8 (מועדון המדינות המתועשות בעולם) בנושא עיראק, אבל הודה שאינו רואה את נאט"ו שולחת כוחות לעיראק, כפי שניסה לשכנע את מנהיגי צרפת וגרמניה להסכים. אפילו הרעיון שכוחות נאט"ו יעסקו רק באימון הכוחות העיראקיים נתקל בספקנות.

בימי חמישי ושישי לא היו התפתחויות בתחום המדיני, ורק הפיגועים והתקפות הגרילה נמשכו כרגיל. בסקירה זו ציינו רק את ההתקפות הגדולות של השבוע, אבל ראוי לציין שזה חודשים שאין אפילו יום אחד בלי הרוגים משני הצדדים בעיראק.