ג'ורדן רוצה איתו את יואינג

לפני חודש חשף ריק ריילי מ"ספורטס אילוסטרייטד" את האפשרות שמייקל ג'ורדן מהרהר על חזרה למגרשים. ג'ורדן שומר על שקט תעשייתי מאז. הוא ממשיך לומר שבתשעים ותשעה פסיק תשע אחוז הוא לא חוזר למגרשים - או מהצד ההפוך: יש צ'אנס שהוא כן חוזר.

בראיון עם אחמד ראשד מאן.בי.סי בתחילת השבוע ג'ורדן נתן יותר מאינדיקציה אחת שהוא הולך לחזור. בינתיים הוא שומר על שקט. כשג'ורדן פרש, הוא חיכה עד לסיומה של שביתת השחקנים כדי להודיע על פרישתו, כדי לא לפגוע במאבק השחקנים. כל הודעה של ג'ורדן תגיע רק בסיומם של משחקי הפלייאוף.

למה ג'ורדן חוזר? יש את הסיבות הרגילות. ג'ורדן הוא טיפוס תחרותי, הוא משועמם, הוא לא יכול לראות את וושינגטון מפסידה. אבל ג'ורדן מונע גם מסיבות רגשיות הרבה יותר. שימו לב איך ברקלי מתחבר לסיפור החזרה של ג'ורדן:

ג'ורדן מחויב לברקלי - בעיקר אחרי שפיפן פתח ג'ורה על ברקלי כשהועבר לפורטלנד, וגם הלשין שג'ורדן אמר לו פעם שברקלי עצלן מדי ולא מחויב מספיק בשביל לקחת אליפות. פיפן וג'ורדן היו אז חברים לקבוצה. ג'ורדן וברקלי הם חברים לחיים. ג'ורדן מעולם לא הכחיש את הדברים, והחזרה שלו למשחק כוללת בתוכה מעיין בקשת סליחה מברקלי. מאז שנפוצו השמועות על הקאמבק, ברקלי ירד ממשקל של 150 קילו ל- 140, עדיין עשרים מעל למשקל שבו שיחק לאורך הקריירה.

בעוד מהלך של מחווה, החליט ג'ורדן לתת את שרביט האימון של וושינגטון בידיו של דאג קולינס, המאמן שהודח משיקגו ב-89' על רקע חילוקי דעות עם ג'ורדן.

בינתיים ג'ורדן מסרב להגיב, אבל הוא משתמש בברקלי, פרשן הפלייאוף של רשת טי.אנ.טי, כדי לפזר מסך עשן סביב הסיפור. ברקלי מגלה טפח, רומז וג'ורדן מחייך ומכחיש. אבל יכול להיות שזו מחויבות הרבה יותר גדולה.

נניו דהמסיו, הכתב שמכסה את סיאטל סופרסוניקס עבור ה"סיאטל טיימס", סיפר לי שכבר שבועות שג'ורדן רודף אחרי פטריק יואינג. "אני חושב שג'ורדן רוצה לחבר אליו את כל חברי נבחרת החלומות שעדיין משחקים בליגה ועדיין לא זכו באליפות, כדי לתת להם מתנת פרידה", אומר דהמסיו. "אף פעם לא ידענו מה עובר בראש שלו".

דרקסלר, מג'יק ובירד פרשו עם טבעת אליפות, רובינסון ופיפן זכו באליפות, מאלון וסטוקטון מולאמים ליוטה, לייטנר כבר נמצא בוושינגטון, ברקלי וג'ורדן בדרך, יואינג וכריס מאלין הם שחקנים חופשיים. אלו תריסר החברים של נבחרת החלומות המקורית.

אם אלה הדברים, זה יותר מנבחרת החלומות: זהו מאבק בין השחקנים שבנו את הליגה מחדש לבין השחקנים שמאיימים על קיומה היום. בין הדור ששינה את מצב הצבירה שלו בהתאם לצרכים של הביזנס באמריקה, שהלך לקולג'ים נקיים, דיבר ברהיטות ונתן לליגה לקדם את עצמה על גבו, לבין הדור החדש: זה שמדלג מהתיכונים לליגה, שמכוסה בזהב, צמות וכתובות קעקע, דור שמשתמש בליגה כדי לקדם את עצמו וכשהוא מחליט לדבר זה בדרך כלל באמצעות תקליטי היפ-הופ ניהליסטיים.

זהו מאבק בין הדור שמעולם לא הזדהה פוליטית (ג'ורדן סירב לקדם מועמד דמוקרטי בצפון קרולינה משום שלטענתו, "גם רפובליקנים קונים את הסניקרס שלי". ברקלי, ירחם השם, חולם לרוץ למשרת מושל אלבמה כנציג הרפובליקנים), לבין אייברסון, גארנט והחברים שלהם, שמזדהים עם הטענה שהרפובליקנים זכו בבחירות האחרונות בגלל אי ספירת קולות השחורים ובגלל שאסירים (רוב מפחיד של שחורים) לא מורשים להצביע.