בית המשפט המחוזי גזר היום על עו"ד אייל גרצברג עשר שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, לאחר שהורשע על פי הודאתו בשורת מעשי הונאה בלקוחותיו, בחברות פיננסיות ובבנקים. כמו כן ויתר עו"ד גרצברג לצמיתות על רשיון עריכת הדין שהיה ברשותו מאז שנת 82'.
גרצברג הורשע כי גנב וקיבל במרמה סכום של 11.4 מיליון שקלים ו-2.4 מיליון דולר, וכן נכסי מקרקעין שונים. גזר הדין ניתן בעקבות הסדר טיעון בינו לבין מדינת ישראל, שנרקם במשך תקופה ארוכה ונחתם בחודש ספטמבר 2000. עורך הדין הודה בהסדר הטיעון בשורת מעשי הונאה, זיוף, מרמה וגניבה, המתוארים ב-53 אישומים שהכיל כתב האישום. הוא הורשע, על פי הודאתו, בביצוע 35 עבירות של גניבה בידי מורשה, 25 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ו-16 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל דבר.
במסגרת הסכם הטיעון סיכמו הצדדים על הימנעות מבקשה לתשלום פיצוי לנפגעים במסגרת תביעה זו. שופט בית המשפט המחוזי, שלי טימן, אמר בגזר הדין כי "ויתורה של התביעה על דרישת הפיצוי נראית פרקטית ונכונה. אין כל תועלת לנפגעים בהטלת פיצוי כזה ובוודאי שלא תהיה למדינה כל תועלת מכך". עם זאת הוסיף השופט כי "יש לקוות שכונס הנכסים בעזרת הנאשם, יעשה כל מאמץ להשיב לנפגעים את מירב כספיהם ונזקיהם לאחר בירור כל תביעה לגופה".
"הנאשם ראוי לעונש הכבד כגמול על מעשיו הנלוזים"
פרשת הסתבכותו של גרצברג, שנחשב לעו"ד מכובד ומקובל שעסק בתחום המקרקעין, החלה בהלוואה שלקח חברו בשוק האפור. הנאשם הסכים לערוב להלוואה מתוך אמונה בעסק שניסה חברו לשקם מהריסות. אולם כספי ההלוואה שלא הוחזרו וניסיונות גרצברג להיכנס לעסקי החבר כדי לשקמם סיבכו אותו.
עו"ד גרצברג הונה את לקוחותיו במשך כעשר שנים. בשנת 97' הוא ברח מהארץ, ושב רק בנובמבר 2000, בעקבות הסדר הטיעון. הוא נעצר מיד עם שובו.
הסבכות זו "הלכה וגדלה ככדור שלג עד שהנאשם נכנס לסחרור ממנו לא נחלץ עד שנאלץ לעזוב את הארץ", כתב השופט טימן בגזר הדין. עוד קבע השופט כי עזיבתו של גרצברג לחו"ל היתה ספונטנית ולא בריחה מתוכננת. ביתו של גרצברג ומשרדו נבזזו והושחתו מיד עם עזיבתו, ומשפחתו נאלצה לנסוע בעקבותיו לחו"ל. שלושה ימים לאחר שעזב את הארץ, הביע גרצברג התעניינות לחזור ולטפל בענייניו.
הסניגורים במשפט, עורכי הדין פנינה דבורין ודן קואל, ציינו כי הנאשם לא צבר כספים ונכסים כדי להתעשר ולחיות חיים טובים, אלא כדי לגלגל חובותיו המצטברים. "הוא נותר ללא פרוטה. וחי במקום מחבוא מן היד לפה", טענה ההגנה.
ההגנה והתביעה במשפט ציינו את יוזמתו של הנאשם ושיתוף הפעולה, שהביא בסופו של דבר להגשת כתב אישום נגדו. "אילמלא יוזמתו של הנאשם, אי אפשר היה לעלות על עקבותיו, לא היה בא לעולם כתב האישום כפי שהוא ולא ניתן היה לפצות את הנפגעים כפי שניתן היום", טענו הצדדים.
התובעות מאיה בראל ומיה גפן תיארו במשפט את חומרת העבירות של מעשי הנאשם. לטענתן, גרם גרצברג לאנשים תמימים קשיי יום וחסרי כל נזקים קשים, הסתבכויות כספיות, הליכים משפטיים והליכי הוצאה לפועל, כמו גם טרדות ועגמת נפש במשך כעשר שנים.
בהחלטתו קבע השופט כי מעשיו של עו"ד גרצברג הם בזויים. "הוא מעל באמון לקוחותיו ושותפיו לעסקים, ופגע באנשים אומללים וחפים מפשע, כשהוא מותיר אחריו הרס כלכלי, חורבן והסתבכויות של אחרים, אותם גרר אחריו בשל הסתבכותו ההרפתקנית", כתב השופט.
"העובדה שלא עשה כל זאת כדי להתעשר עושה את נוכלויותיו מקוממות פחות, אך איננה מקלה על הנפגעים מהן" הוסיף השופט. עוד הוא קבע כי הנאשם ראוי לעונש הכבד שנגזר עליו, כגמול על "מעשיו הנלוזים", וזאת כדי "להרתיע עבריינים מסוגו". השופט בירך על הסדר הטיעון, שלטענתו היה שקול מדוד ומאוזן.