וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יש מוצא מההסתבכות בעיראק

פיטר וו. גאלבריית'

7.6.2004 / 0:01

ארצות הברית עוד יכולה לסיים בהצלחה את מעורבותה בעיראק, הדיפלומט האמריקאי הבכיר פיטר וו. גאלבריית' מפרט איך. בראשון מבין שבעת החלקים של מאמרו הוא מסביר איפה טעה בוש

בשנה מאז הפילו לוחמי המארינס האמריקאיים את פסלו של סדאם חוסיין בכיכר פירדוס שבבגדד, התפתחו העניינים בעיראק בצורה רעה מאד עבור ארה"ב, ועבור שאיפתה ליצור דגם של דמוקרטיה שיוכל לשנות את המזרח התיכון. נכון להיום נראה שארה"ב מחוייבת לשהייה ללא תאריך סיום בארץ שבה, למעט הצפון הכורדי, הולכת ואוזלת הסבלנות לכיבוש הזר, והתנגדות אלימה מתפשטת. מלחמת אחים ופירוקה של עיראק נראים כתרחיש סביר יותר מאשר מעבר מוצלח לדמוקרטיה פלורליסטית בסגנון מערבי.

הרבה ממה שהשתבש היה בר מניעה. ממשל בוש, שהתמקד במאבק הפוליטי סביב היציאה למלחמה, לא צפה נכונה את התוהו שישרור בעיראק לאחר המלחמה. נראה כי האסטרטגיה של הממשל התבססה על התקווה שהביורוקרטיה והמשטרה העיראקיים פשוט יעבירו את נאמנותם לשלטון החדש, וכי הממשל במדינה ימשיך לתפקד.

כל ניסיון העבר בעיראק רמז כי קריסת הסמכות האזרחית היא התרחיש הסביר ביותר, אולם לא היה כל תכנון ראוי לשמו לקראת אפשרות זו. למעשה, מאמצה של ארה"ב לשנות את עיראק מעולם לא התאושש מן ההתחלה המבולבלת, כשלא עלה בידה למנוע את ביזת בגדד בימי הכיבוש הראשונים.

אמריקאים אוהבים לחשוב שלכל בעיה יש פתרון, אולם ייתכן שהדבר כבר אינו כך בעיראק. לפני שאעסוק באריכות לא מבוטלת במה שהשתבש, מן הראוי שאומר גם מה נעשה נכון.

עיראק חופשיה מסדאם חוסיין ומפלגת הבעת'. יחד עם פול פוט הקמבודי, משטרו של סדאם היה אחד משני המשטרים האכזריים והלא-אנושיים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. תוך שימוש בהגדרה של "רצח עם" הכלולה באמנת ז'נבה משנת 1948, ניתן להאשים את שלטון הבעת' העיראקי בשני מקרים של רצח עם – אחד נגד האוכלוסיה הכורדית בסוף שנות ה-80', ואחד כנגד "ערביי הביצות" בתחילת שנות ה-90'. בשנות ה-80', הרסו כוחות הביטחון של עיראק באופן שיטתי למעלה מארבעת אלפים כפרים כורדיים ומספר ערים קטנות, תקפו למעלה ממאתיים כפרים ועיירות כורדיים בנשק כימי ב-1987 וב-1988, וארגנו את גירושם או רציחתם של כ-182 אלף אזרחים כורדים.

בשנות ה-90' ניקז משטרו של סדאם חוסיין את הביצות של דרום עיראק, דבר שהביא לעקירתם של חצי מיליון איש, שמחציתם נמלטו לאיראן, ולהריגתם של 40 אלף בני אדם. בנוסף להשמדתה של תרבות הביצות בת חמשת אלפים השנים, ניקוז הביצות גרם נזק אדיר לאחת ממערכות הביצות החשובות ביותר, מבחינה אקולוגית, על פני כדור הארץ.

רצח עם הוא רק חלק ממורשתו הרצחנית של סדאם חוסיין. עשרות אלפים נספו בטיהורים החל מ-1979 ואילך, וכ-300 אלף שיעים נספו בששת החודשים שלאחר ההתקוממות הכושלת של 1991. קבר אחים אחד סמוך לחיליה מכיל עד 30 אלף גופות.

בעולם מתוקן יותר היו האו"ם, או קואליציה של אומות בעלות רצון, מורידים את המשטר הזה מן השלטון זמן רב לפני 2003. אולם בדיוק בזמן שבו בוצעו כמה מן הפשעים המחרידים ביותר, בסוף שנות ה-80, התנגדו הממשלים של רייגן ובוש האב בתוקף לכל צעד שיעניש את עיראק על רצח העם שלה נגד הכורדים, או ירתיע אותה מלהשתמש בנשק כימי נגד אזרחים כורדים.

ב-20 באוגוסט, 1988 הגיעה מלחמת איראן-עיראק לקיצה. חמישה ימים לאחר מכן פתח הצבא העיראקי בסדרה של מתקפות בנשק כימי על לפחות ארבעים ותשעה כפרים כורדיים במחוז דיהוק, סמוך לגבולות עם סוריה וטורקיה. כחבר בסגל ועדת החוץ של הסנאט ראיינתי (יחד עם כריס ואן הולן, כיום חבר בית הנבחרים ממרילנד) מאות ניצולים בהרים הגבוהים שלאורך הגבול הטורקי.

הדו"ח שלנו, שקבע באופן נחרץ כי עיראק השתמשה בגז עצבים וגז חרדל על עשרות אלפי אזרחים, הוגש בד בבד עם העברת החוק למניעת רצח עם של הסנאט מ-1988, שהטיל סנקציות מקיפות על עיראק בשל פשעים נגד הכורדים. ממשל רייגן התנגד לחקיקה בעמדה שתואמה על ידי היועץ לביטחון לאומי דאז, קולין פאוול, שטען כי זמנן של סנקציות כאלה "טרם הגיע".

לבד ממספר קטן יחסית של בני עדתו הסונים של סדאם חוסיין שעבדו בשירות משטרו, מצבם של העמים השונים בעיראק טוב בהרבה כיום מאשר תחת סדאם. הבעיות המאיימות לקרוע את עיראק לגזרים – שאיפות הכורדים לעצמאות, שאיפות השיעים להגמוניה, הנוסטלגיה של הסונים לעמדה של כוח – אינם מעשי ידיה של אמריקה (אם כי ההימנעות מפעולה מוקדמת יותר נגד סדאם הפכה אותם לפחות פתירים). הבעיות הללו הן תולדה של מדינה מלאכותית שהוחזקה כיחידה אחת במשך שמונים שנה בעיקר בכוח הזרוע.

בחלק הבא של מאמרו, שיפורסם מחר, מסביר פיטר גאלבריית' את הנזקים שגרמה המלחמה בעיראק, ואת הסיבה לכך שהעדות השונות במדינה נמצאות על סף מלחמת אזרחים

על הכותב

פיטר וו. גאלבריית' שימש כשגריר הראשון של ארה"ב בקרואטיה ושירת במסגרת האו"ם במזרח טימור. כחבר בסגל ועדת החוץ של הסנאט האמריקאי הוא גילה ותיעד את מבצע "אנפאל" של עיראק נגד הכורדים, בסוף שנות ה-80. כיום הוא משמש כעמית דיפלומטי בכיר במרכז לבקרת נשק ומניעת הפצה, וכשותף בחברה המתמחה במשפט בינלאומי ובמשא ומתן.

המאמר פורסם לראשונה ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" (כל הזכויות שמורות), והוא תורגם במיוחד עבור פרסום זה בוואלה! חדשות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully