צריך שניים לטנגו

שלא כמו בטניס הנשים הרוסי, בהיסטוריה של טניס הגברים יש לפחות ארגנטינאי אחד שכן עשה משהו בקריירה. גיז'רמו ויז'אס (או וילאס) זכה ברולאן גארוס בשנת 77' והשנה יעשה את זה טניסאי נוסף מהמדינה עם הכי הרבה פרות בעולם. זה עשוי להיות גיז'רמו קוריה (2 בטורניר, 3 בעולם ושחקן החימר מס' 1 כיום), שנקרא על שמו של אותו ויז'אס, או גאסטון גאודיו (44 בעולם), שהפתיע בעצם הגיעו למעמד המכובד הזה. גם כאן מדובר בגמר כל-ארגנטינאי ראשון בהיסטוריה של הגראנד סלאם ובהיסטוריה הפרטית של כל אחד מהטניסאים. גם כאן מדובר בשני חברים טובים, שבעברם אולי היו משחקים על אמפנדות.

וכמו בגמר הנשים, גם כאן מדובר בהתפתחות איטית של השנים האחרונות, בהן טניס הגברים התברך בשורה של טניסאים מצויינים תוצרת ארגנטינה. גם כאן הכתובת היתה על הקיר עם 6 גאוצ'וס בין 50 הראשונים ועם התפתחות אדירה בספורט הארגנטיני, שהכיר עד היום רק כדורגל וטלנובלות. כיום יש שם גם נהגי מירוצים טובים, כדורסלנים מוכשרים ומי שעשוי להיות כוכב הטלנובלה הבא - גאודיו או קוריה. מי זה יהיה? את התשובה נקבל היום בערב (16:00, ESPN) בפאריס.

שבועיים מלאים בטניס משובח עברו עלינו והנה אנחנו מגיעים לפסגת הטורניר– גמר טורניר הגברים. משחקים עוצרי נשימה, דרמות, תהפוכות, פציעות ואפילו שיא שקשה לראות אותו נשבר במהרה עם המשחק הארוך בהיסטוריה הם הרי רק הכנה לקראת העימות האמיתי - קרב פנים מול פנים על הגביע הנכסף. אבל, רגע, מתי בפעם האחרונה, משחק הגמר של טורניר גראנד סלאם באמת היה משחק השיא של הטורניר?

מאז אליפות אוסטרליה הפתוחה, מינואר 2002 ועד היום, התקיימו תשעה גמרי סלאם. שישה מתוכם הסתיימו ב-3 מערכות חלקות (חמישה מהם הגמרים האחרונים) ועוד שלושה התארכו עד ל-4 מערכות, אבל גם הם היו חד צדדיים למדיי. איכשהו, בכל פעם, לגמר מגיע רק טניסאי אחד דרוך והשני בהרגשה שהוא כבר עשה את שלו בעצם ההעפלה.

לפעמים זה הפייבוריט שנעלם, כמו במקרה של סאפין שלא באמת הגיע לגמר של אוסטרליה 2002 מול יוהנסון השבדי, אחרי שעל פי השמועות את הלילה שלפני סיים הרוסי רק בשעות הקטנות של הבוקר כשבחברתו כמה תואמות קורניקובה. במקרים אחרים זה כשרון עולה שעוד לא התבגר, כמו חואן קרלוס פררו שבגמר הרולאן גארוס של אותה שנה התפרק מול אלברט קוסטה. ולעתים היותר קרובות היה זה הסוס השחור של הטורניר, שמסביר אחרי הגמר כי הוא מרוצה מעצם ההעפלה לגמר וש-"אולי בשנה הבאה הוא ינסה את מזלו שוב", כמו עם נלבנדיאן מול יואיט בווימבלדון 2002, שוטלר מול אגאסי באוסטרליה 2003, ורקרק מול פררו (מבושל יותר) ברולאן גארוס ופדרר מול פיליפוסיס בווימבלדון של אותה שנה, וגם סאפין מול פדרר באוסטרליה השנה. אפילו גמר הפלשינג מדו של 2003 איכזב כאשר פררו, אחרי נצחון גדול על אגאסי, לא תיפקד מול משחק גדול של רודיק. יוצא הדופן המסוים היה משחק הגמר של הפלשינג שנה קודם לכן, בין סמפראס לאגאסי, שגם הניב הצגת טניס משובחת וגם ריגש כי היה ברור שזה המפגש האחרון, במעמד הכי מתאים, במה שהיה אולי המצ'-אפ הכי גדול בתולדות הטניס, אבל גם שם היה ברור כמעט מהרגע הראשון למי המשחק הזה שייך.

ומה יהיה לנו בגמר הרולאן גארוס של 2004, האם גם הפעם נראה את הפייבוריט (קוריה) נרדם ואת האנדר-דוג (גאודיו) נעלם? הנסיון מלמד שכנראה שכן. אנחנו נשמח לקצת שבירת שגרה.

תשעת גמרי הגראנד סלאמים האחרונים:

אוסטרליה 2002: תומאס יוהנסון (17) – מראט סאפין (9) 6:3, 4:6 4:6 6:7
רולאן גארוס 2002: אלברט קוסטה (20) – פררו (11) 1:6 0:6 6:4 3:6
ווימבלדון 2002: לייטון יואיט (1) – דויד נלבנדיאן 1:6, 3:6, 2:6
פלשינג מדו 2002: פיט סמפראס – אנדרה אגאסי (2) 3:6, 4:6, 7:5, 4:6
אוסטרליה 2003: אנדרה אגאסי (1) - ריינר שוטלר (30) 2:6, 2:6, 1:6
רולאן גארוס 2003: פררו (2) - מרטין ורקרק 1:6, 3:6, 2:6
ווימבלדון 2003: רוז'ה פדרר (3) - מארק פיליפוסיס 6:7, 2:6, 6:7
פלאשינג מדו 2003: אנדי רודיק (2) - פררו (3) 3:6, 6:7, 3:6
אוסטרליה 2004: רוז'ה פדרר (1) - מראט סאפין 6:7, 4:6, 2:6