בגרות במתמטיקה? משחק ילדים!

לא מעט הם הצעירים/ות שרצים משערי הבקו"ם לשערי האוניברסיטה, והופכים לסטודנטים כבר בגיל 20. גם לעתודאים בני 18 המסתובבים לנו בין הרגליים לא קשה להתרגל. אבל יגאל ואלכס גרוסמן, תאומים בני 14 מרחובות, בכל זאת מצליחים למשוך כמה מבטים משתאים כשהם מסתובבים בין כתלי החוג למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, שם הם סוגרים כבר סמסטר שני בדרך לתואר המיוחל. השניים עלו עם משפחתם לארץ מאודסה (אוקראינה) כשהיו בני שנה, ומאז היו קטנים אובחנו כמחוננים. בשנה שעברה שמעו שני האחים על תכנית ההכנה ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת ת"א, ניגשו לבחינות והתקבלו. את התואר באוניברסיטה הם לומדים במקביל ללימודיהם בחטיבת הביניים "השליט" בעירם, רחובות.

מתמטיקה זה מהבית אצלכם?
יגאל: "לא, זה רק אצל הילדים. אימא שלנו עובדת בבנק ואבא בכלל בתחום התיירות. רק אחינו שהוא בן 4, יודע כבר את לוח הכפל וגם סינוסים וקוסינוסים כי אבא לימד אותו. גם לנו הוא עזר ללמוד, במקביל למורה הפרטי שהכין אותנו לבחינות המעבר של האוניברסיטה. אבל עכשיו אנחנו עושים לבד את מטלות הקורסים ולא זקוקים לעזרה".

מתי התחלתם ללמוד?
אלכס: "בסמסטר קיץ האחרון, היינו אז בני שלוש-עשרה. לקחנו שני קורסים הכי קשים בשביל להוריד מהעומס של שנת הלימודים בבית הספר שלנו".

איך אתם מצליחים לשלב בין האוניברסיטה לבית הספר?
יגאל: "הסמסטר לא לקחנו מערכת מלאה באוניברסיטה. בימי רביעי למשל יש לנו קורס בבוקר, באותה שעה שיש שיעורים בביה"ס אז אנחנו מתפצלים - אחד הולך לאוניברסיטה והשני לחטיבה. ככה אנחנו לא מפסידים חומר. ואנחנו גם לא מבריזים מהרצאות. אבל זה לא אומר שאנחנו באים הביתה ולומדים מתמטיקה על הבוקר. אנחנו מוצאים גם זמן לבלות עם חברים, להתעסק בתחביבים שלנו: משחקי מחשב טלוויזיה , בילוים. עובדים אמנם קשה, אבל משתדלים למצוא זמן".

ולא היו שום ויתורים שנאלצתם לעשות למען התואר?
אלכס: "היו גם ויתורים. היינו שנתיים בחוג להיאבקות. עזבנו בגלל הלימודים באוניברסיטה, אבל אנחנו לא מתחרטים על זה".

מה בעצם בער לכם? אתם רק בני 14.
יגאל: "היום עדיף להתחיל ללמוד מוקדם, כי זה יותר נח לחפש עבודה בגיל צעיר. יש יותר ביקוש לצעירים בתחום ההיי-טק. אנחנו לא יכולים ללמוד מערכת מלאה באוניברסיטה, אבל יש לנו זמן לא מוגבל לסיים את התואר. אם נשלים חצי מהתואר עד גיל שמונה-עשרה, יידחו לנו את הגיוס עד השלמת הלימודים ונתגייס עם מקצוע ביד, כמו עתודאים".

המרצים נותנים לכם יחס שונה משאר הסטודנטים?
יגאל: "בתחום הלימודים אנחנו מקבלים את אותו היחס, אין אפליה לא לטובה ולא לרעה. בתחום האישי אולי המרצים יותר נחמדים אלינו כי אנחנו ילדים".

ואיך הסטודנטים מתייחסים אליכם?
אלכס: "בהתחלה כל הזמן היו שואלים אותנו בשביל מה אנחנו עושים את זה, למה להקשות על החיים וכאלו. אבל כבר התרגלו".

אתם זוכרים את היום הראשון ללימודים?
יגאל: "כן, זה היה מרגש, מאוד חיכינו ליום הזה. השיעור הראשון שלנו התחיל בשמונה, הגענו כשעה וחצי לפני הזמן כי נורא פחדנו לאחר. שהלכנו להוציא כרטיסי סטודנט כולם חשבו שאנחנו ילדי קייטנה. היו כאלו ששאלו אותנו אם אנחנו הילדים של המרצה".
אלכס: "פעם ראשונה שהלכנו לספריה לא נתנו לנו להיכנס. הספרניות חשבו שאנחנו עובדים עליהן. למזלנו הגיע המרצה שלנו והכניס אותנו"
.
זה עוזר שאתם ביחד?
יגאל: "מאוד. בביה"ס אנחנו לומדים בכתות נפרדות, ומאוד עוזר לנו שבאוניברסיטה אנחנו ביחד".

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד עשר שנים?
ביחד: "מתמחים בחוץ לארץ".

Teza1@walla.co.il