ארגוני השמאל לא הלהיבו הסטודנטים בת"א

בכיכר אנטין, בכניסה לאוניברסיטת תל אביב, נערך אתמול יום מחאה תחת הכותרת "יוצאים מהכיתות - יוצאים מהשטחים". את האירוע יזמה "קואליציית הסטודנטים", ארגון הגג של תאי השמאל בקמפוס. במהלך האירוע קראו המארגנים לסטודנטים ולמרצים להשבית את הלימודים, על מנת לעסוק בלימודים אלטרנטיביים ולדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני. יום המחאה היה אירוע השיא לקראת סיכום שנת הפעילות הראשונה של הקואליציה.

יובל אדם, אחד ממארגני האירוע, אמר כי מטרת האירוע היא להוציא את הסטודנטים מן האדישות ולהפוך את הציבור הצעיר לאקטיבי יותר. "אני לא רוצה לספר לילדים שלי שבמצב הזה ישבתי בבית וראיתי סיינפלד", אמר אדם. "הגיע הזמן שסטודנטים לא ידאגו רק ללימודים ולכסף". לדבריו, עד לאחרונה היה גם הוא מיואש מה"מצב" ואפילו לא התעדכן על הנעשה בשטחים, אך לאחר שסטודנט נורה במהלך אחד האירועים, הוא הבין שהוא אינו יכול לעמוד מן הצד ולכן יזם את הקמת הקואליציה עם כמה עמיתים ללימודים. כיום מונה הקואליציה כ-200 סטודנטים.

15 מרצים מסגל האוניברסיטה פרסמו את תמיכתם הרשמית באירועים. מארגני האירוע לא עמדו בקשר רציף עם הנהלת האוניברסיטה, אך זו לא התנגדה לקיום יום המחאה. אחד המארגנים אמר כי הוא מניח שאלמלא מצב האוניברסיטה, היו מרצים נוספים מצטרפים לתמיכה הרשמית, מאחר שלא היו חוששים למעמדם וקידומם.

החל מיום שני שהו סטודנטים ב"מאחז בלתי חוקי" שהוקם בכיכר אנטין. יום המחאה עצמו ניסה להיות ידידותי לסטודנט המשתמש עד כמה שניתן: במקום הוצבו רשתות צל תחתן התרכזו מרבית הסטודנטים שהגיעו לתמוך ולהזדהות. דוכני פיתות עם לבנה השביעו את רעב המפגינים, סטודנטים הציגו את מיטב יצירותיהם המתייחסות לנעשה בשטחים, ועצומה משותפת ליהודים וערבים קראה למפגינים להטביע עליה את ידיהם.

בין המפגינים עברו שתדלנים משני סוגים: מצד אחד מתרימים לטובת בניית בתים ברפיח, ומנגד, נציגי מכירות שניסו למכור מנויים מוזלים לעיתונים יומיים. בעין בלתי מזוינת ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר בהמשך ישיר ליום הסטודנט.

המארגנים ציפו ל"מספר ארבע ספרתי" של מפגינים. בפועל, נכחו במקום לאורך שעות היום 150 עד 200 סטודנטים, שנתמכו על ידי פעילי ופעילות שמאל, שנראו כאילו סיימו את לימודיהם באוניברסיטה לפני שנים רבות. אלפי הסטודנטים האחרים העדיפו לנצל את הזמן לשהייה בכיתות הלימוד - עוד שבועיים מתחילות הבחינות - ולשיזוף ו"לימודי" דשא. כל ניסיונות פעילי הקואליציה לשדל את האדישים להגיע למקום האירוע - תוך שימוש במופע המתוכנן של אביב גפן - עלו בתוהו.

הסטודנטים שמו להם למטרה להפיק אירוע שיהיה כמה שפחות פוליטי, תוך הדגשת המאחד בין הזרמים השונים בשמאל. דוכני המפלגות הוצאו מחוץ לאזור האירוע המגודר. פעילת "יחד" סיפרה כי מארגני האירוע התירו לה להציב את הדוכן בקרבת מקום, רק במהלך הפאנל בו השתתף יוסי ביילין. "המארגנים אמרו לנו שכשביילין הולך – גם אנחנו", סיפרה הפעילה.

יובל הסביר כי מטרת ההתרחקות מהמפלגות הפוליטיות היתה לרכז מספר רב של תומכים, המאמינים ברעיונות משותפים כמו פינוי עזה, ביטול הקמת גדר ההפרדה ומדינה פלסטינית. "הרוב התומך ברעיונות אלו דומם. תומכים חדשים מצטרפים אלינו כל הזמן. ההפגנות החלו עם 14 תומכים, והיום הכיכר מלאה", אמר. התאים החברים בקואליציה רשאים להביע בשמה רק רעיונות המהווים חלק ממצעה, שנוסח לאחר ויכוחים מתישים. לדברי יובל, תא המעונין לשאת מסרים קיצוניים יותר, יוכל לעשות זאת בשם עצמו בלבד ולא באירוע הזה.

למרות הכוונות הטובות והמאמצים הרבים, טמנה המציאות כמות נכבדה של מכשולים בפני המארגנים. האירוע, שאמור היה להיפתח במפגש עם סטודנטים פלסטינים מאוניברסיטת אל קודס, בוטל, לאחר שהסטודנטים, שאינם בעלי תעודות זהות כחולות, לא קיבלו אישורי כניסה. במחאה על כך ולאות הזדהות עם הסטודנטים הפלסטינים, ביטל את בואו גם סרי נוסייבה, מיוזמי "המפקד הלאומי", שהיה אמור להשתתף בפאנל יחד עם חברי הכנסת לשעבר, תמר גוז'נסקי ויוסי ביילין. במקומו שלח נוסייבה את עוזרו האישי.

אם בתחילתו נראה האירוע כמפגן אחדות של תאי השמאל, הרי שכשהוזמנו הנוכחים להפנות שאלות לנואמים, התגלו הבקיעים. אחד הנואמים, כתב "הארץ" גדעון לוי, נשאל מדוע לא לדרוש מהפלסטינים לעצור את הטרור בטרם נמשיך בתהליך המדיני. תגובתו של לוי, שקיבל את השאלה בהבנה, לא דמתה לזו של המפגינים שהקיפו את שואל השאלה. "פרובוקטור מקצועי" "לא צריך לתת להם לדבר" ו"צריך למוטט אותם", היו מקצת מן התגובות להן זכה השואל מפיהן של נשות 'מחסום watch'. לוי, שבחר בקו מתון יותר, ענה כי מאחר שישראל היא הצד החזק, הכובש, עליה לעשות את הצעד הראשון להפסקת הלחימה. לאחר שענה לוי, הקיפו את ה"פרובוקטור" הסקרן עשרות תומכי שלום, שהסבירו לו מדוע הוא אדם מסוכן.

בפאנל הבא תקפה צעירה שהציגה את עצמה כחברה ב"קשת הדמוקרטית המזרחית" את יו"ר יחד, ביילין, על כך שאינו מנצל את היהודים ממוצא מזרחי כגשר לשלום בין יהודים וערבים. חברת ה"קשת" טענה כי כישורי השיח של היהודים המזרחיים עולים עשרות מונים על כשרונו שלו, וכי אי עירובם במו"מ עם הפלסטינים מנציח את הקיפוח החברתי. "ביילין אינו אוהב אותנו, ואנחנו לא אוהבים אותו", היא הוסיפה. בתגובה אמר ביילין, כי יוזמת ז'נבה אינה כנסת האמורה לייצג את כל שכבות העם. "אני אוהב אותך", פנה ביילין לאשת הקשת, "האהבה אינה חייבת להיות דו סטרית, אך אינך יכולה לייחס לי תכונות של איש ימין".

דבריו של ביילין גררו ביקורת גם מצידה של תמר גוז'נסקי, בעברה חברת כנסת מטעם חד"ש, שטענה כי הקיפוח החברתי הוא אחד מתחלואי הכיבוש, ואפליית המזרחים מתבטאת ברכוש, בהשכלה ובתחומים נוספים. גוז'נסקי וביילין, יחד עם עוזרו של נוסייבה, הסכימו כי על ישראל לדבר עם הצד פלסטיני כשווה, ולא כאל "משתף פעולה שיארגן את הפלסטינים לפי רצונו של שרון".

לאורך כל היום היה נדמה כי השיח הפנימי של אנשי השמאל לא ממש מרגש את אלפי הסטודנטים באוניברסיטה. אפילו אביב גפן, שנתן הופעה אקוסטית של מספר שירים - ללא איפור אבל עם חולצה של "קואליציית הסטודנטים" - לא הצליח להגדיל את כמות הקהל בכיכר הריקה יחסית. לא ברור עדיין אם "השלום מתחיל בתוכי", כמאמר שרי אריסון, אך נראה שמתוך האקדמיה הוא לא התחיל. ואם להרחיק לכת - אולי כדאי להגיע לאיזשהו שלום פנימי בין זרמי השמאל השונים, לפני שמנסים לשכנע את כל השאר. זאת, כמובן, לא סיבה להפסיק לנסות.