מה הקטע של עורכי וואלה! עם נשים בשמאל?

כהרגלי פתחתי אתמול בצהריים את מדור החדשות באתר "וואלה", שאותו אני מחשיבה לאחד האתרים החשובים והשקולים ביותר בתקשורת הישראלית. לתדהמתי, גיליתי את רשימתו של עופר אדרת בין הכתבות הראשיות בעמוד החדשות (ואפילו לא בעמוד הדעות). תוכנה של הרשימה, וכן הכותרת שלה, אינן משאירות ספק כי מדובר בחוסר מקצועיות משוועת, סקסיזם חמור וצרות אופקים מדאיגה של הכותב.

ראשית, ברשימה מנסה הכותב לקשור בין סיפור אהבתה של אנג'ליקה יוסופוב, שאין לו ולא קשר קלוש לשמאל, לבין פעילות פוליטית של נשים בשמאל. כמו כן, מעבר לזכותם של כל אישה וכל גבר לקיים יחסים רומנטיים עם בחיר/ת ליבם/ן, הבעיה העיקרית ברשימה היא העובדה שהכותב אפילו לא ניסה לבצע ניתוח אמיתי של הגורמים המניעים את הנשים בשמאל לפעול. האם יתכן כי הכיבוש הוא זה שלא נותן להן לישון ברוגע בביתן? הייתכן כי ההרג, ההרס והשנאה העצומה בין שני העמים הם שמדירים שינה מעיניהן?

לא, על פי הכותב התשובה נמצאת בין הנרתיק לוואגינה שלהן. כשעומרי שרון, לעומת זאת, נפגש עם ערפאת, לא נשמעו תרועות על המיניות הפושעת מצדו של מר אדרת. כשאורי אבנרי הגן על מנהיג של העם הפלסטיני, ה"עיתונאי" אדרת לא העלה השערות לגבי יחסיהם האינטימיים של שני הגברים. האם הקונפליקט הישראלי הפלסטיני מתחיל ונגמר בוואגינה של נשים? בין אם הן ישראליות ובין פלסטיניות? אנחנו הסיבה למה שמתרחש, ואנחנו גם מחריפות את זה על ידי התנהגותנו ה"פרועה"? דברים אלו מתאימים אולי למאה ה-19, אבל בתחילת המאה ה-21 הייתי מצפה מכלי תקשורת שמכבד את עצמו לניתוח מעמיק יותר של קונפליקט לאומי בן מאה שנה, מאשר האשמת נשים העוסקות בפעילות פוליטית במיניות "פרועה". על פי הרשימה במקום אידיאלים ורעיונות, מה ששולט בנו היא תשוקה לגברים שעירים וחמושים. עיתונאות במיטבה ממש...

טלי פחימה הלכה להקים חוג תיאטרון לילדים במחנה הפליטים בג'נין. כמו כן, מפקד גדודי אל אקצה במחנה, זכארייה זביידי, הוא אדם נשוי עם ילד, וטלי אף פגשה את משפחתו, והדבר אף התפרסם בכתבה שפורסמה קודם לכן באתרכם. מעניין שמר אדרת לא ציין עובדות אלו, והשמיט ועיוות עובדות רבות אחרות, על-מנת לנסח את הפרשנות הסקסיסטית וחסרת האחריות שלו, ולהימנע מכל נסיון לניתוח מעמיק. הנסיון היחיד שנעשה הוא להפוך פעילות פוליטית של נשים לבדיחה סקסיסטית גרועה, נסיון מזעזע בשטחיותו ומדיף ריח צהבהב. המסר של הכתבה לנשים הישראליות הוא שאין להן מקום מחוץ למרווח שבין המטבח לחדר המיטות.

מדד טוב להשפעה השלילית של רשימה מסוג זה, ניתן לראות בתגובות שהתפרסמו בעקבות הכתבה, המכנות את פעילות השמאל "מיוחמות", "סתומות" ואומרות כי "מגיע להן מוות". התמונה המתקבלת מן הרשימה היא מקרה חמור של כוונות הסתה כנגד אלפי נשים ישראליות הפועלות כנגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ונגד ציבור הנשים בישראל בכלל.

כולי תקווה שכתבה זו לא מרמזת על שינוי ברוח האתר, והפיכתו לצהובון סוג ב' (או ז'), ושהאתר ימשיך לשמור על סטנדרטים גבוהים ואתיקה עיתונאית. אנו מצפות מן העורכים לפרסם מאמרים המתייחסים לפעילותן הפוליטית של נשים, בין אם הן פעילות בימין או בשמאל, בצורה ראויה ותוך מתן כבוד לדעותיהן. אנו מצפות מן העורכים לתת מקום ראוי לתגובה מלאה לרשימה תמוהה זו, המביישת הן את הכותב עצמו והן את צוות העורכים אשר אישר את פרסומה. כמו כן, אנו מציעות שיתוף פעולה בהעלאת המודעות בנושאי נשים ושלום בקרב צוות הכתבים והעורכים.