פרשת טלי פחימה

מה הקטע עם ישראליות ופלסטינים חמושים?

הליכודניקית טלי פחימה מבלה עם ראש התנזים בג'נין, העולה אנג'ליקה יוסופוב סייעה למחבל בתל אביב, ונטע גולן התחבקה עם ערפאת. למה?

עופר אדרת
01/06/2004

מה מחפשת יהודיה ישראלית בביתו של בכיר המבוקשים בגדה, ראש גדודי אלאקצה בג'נין זכריא זביידי? את השאלה הזו מנסים לפצח בימים אלה אנשי השב"כ, שחוקרים את טלי פחימה, בת ה-28 מת"א. פחימה נעצרה לאחרונה, לאחר ששהתה בחברתם של אנשי התנזים בג'נין במשך מספר שבועות. ארגוני השמאל אוספים עכשיו כסף למימון הגנתה המשפטית. השאלות שנשארות בלתי פתורות הן מה גורם לבחורה צעירה ונאה לסכן את חייה, לעבור על החוק, ולהתרועע בחברת מבוקשים חמושים, עם "דם יהודי על הידיים"? האם יצר הרפתקנות? משיכה מינית? רומנטיקה? דעות פוליטיות? או אולי טירוף ותו לא?

חיפוש בארכיון החדשות, מעלה כי פחימה אינה הבחורה הראשונה "משלנו", שבילתה בחיקם של גברברי התנזים במרחבי יהודה ושומרון. עם כל הכבוד לזביידי, לוחם התנזים המסוקס שגם בעיני מערכת הביטחון הוא "בכיר המבוקשים", גם ראא'ד כרמי - הטרוריסט המפורסם ביותר בשטחים, שהתחיל כפושטק פשוט מטול-כרם והפך לאימת כבישי הגדה - לא טמן ידו בצלחת. המשותף לכרמי (טול-כרם) זביידי (ג'נין) ג'עארה (בית-לחם) ורבים מחבריהם לתנזים, הוא היותם בחורים צעירים שהגשימו את "החלום הפלסטיני", ויצאו בן לילה מהאשפתות, מהעוני ומהייאוש, לדרך חדשה. גיבורים לרגע, שחיים על זמן שאול; שהחוק (הישראלי, כמובן, והפלסטיני גם כן) לא חל עליהם; שישנים כל לילה בדירה אחרת; ושמודעים היטב לתדמית המצ'ואיסטית שסיגלו לעצמם. חמושים במשקפי שמש וב-M-16 מקוצר, הם נהנים מיוקרה מקומית, שיבטית, שלא פעם עולה על זו של הראיס עצמו.

אך יש מאפיין נוסף המשותף למנהיגי השטח של התנזים, המכונים בצה"ל "הדור הצעיר של הפתח". הם אינם רואים עצמם כפופים לחוקי האיסלאם, ומנהלים אורח חיים חילוני לגמרי. ללא זקן מרתיע, ללא מחוייבות לאישה אחת ובניגוד לחבריהם מהחמאס ומהג'יהאד - הם אוהבים את החיים הטובים. וכן, אין להם בעיה מיוחדת גם לשכב עם ישראליות. אחדים מהם, אגב, גם נראים לא רע בכלל.

טוב לדעת (מקודם)

נתפס לכם הצוואר? הגיע הזמן לשחרר בטיפול ביתי וטבעי

מוגש מטעם בי קיור לייזר

רומיאו ויוליה?

אלו הגברים הפלסטינים. אבל מה מאפיין את הנשים הישראליות? כך תיארה פחימה, בראיון למקומון "העיר", את המפגש עם זביידי: "שוחחנו חמש שעות ופתאום הבנתי שזה בחור בן גילי, שנחשב הכי רע ומסוכן, ובשיחה מצטייר כאדם אחר לגמרי. לאט לאט רכשנו זה את אמונו של זה". לדבריה, נוצרו ביניהם חיבור רגשי עמוק, אך לא יחסים רומנטיים. בצילומים שהופיעו במהדורות החדשות של הטלוויזיה, נראו השניים דווקא כמו זוג בהתהוות.

לפני שנתיים סייעה אנג'ליקה יוסופוב, תושבת חולון, למחבל זיאד כילאני לבצע פיגוע קטלני במסגרתו הניח מטעני חבלה בלב תל אביב. יוסופוב, עולה מחבר העמים שהיתה אז בת 18, טענה בבית המשפט שהייתה תמימה ונאיבית, בילתה עם המחבל בבית מלון תל אביב, נתנה לו להשתמש בתעודת הזהות שלה, וסייעה לו לאחסן את המטענים שנשא. כך תיאר סניגורה את קורותיה: "(יוסופוב) הרגישה אהבה מדומה כלפי כילאני, אשר התחזקה נוכח גישתו הכוחנית והאלימה כלפיה, והיא הלכה אחריו באופן עיוור גם כאשר התחתן עם אחרת". בשורה התחתונה, נראה כי יוסופוב בהיותה עולה חדשה, לא ידעה שמה שהיה מקובל בארץ מוצאה - יחסים בין יהודיה למוסלמי - הוא טאבו מוחלט בישראל. אפשר לראות בה קורבן של הבדלים בין-תרבותיים והסכסוך הישראלי-פלסטיני. את 12 השנים הבאות, כך או כך, היא תבלה בכלא.

וישנה הגרסא השלישית, של נטע גולן. היא לא הצביעה לליכוד, כמו שהעידה על עצמה פחימה, וודאי שלא נסחפה אחר פרשייה רומנטית עיוורת כמו יוסופוב. גולן, שהחלה את פעילותה הפוליטית בגיל 15, היא בין מייסדי התנועה לסולידריות בינלאומית. בכתבת פרופיל שפורסמה לפני שנתיים במקומון "תל אביב" (26.4.02) , סופר כי התגוררה מאז תחילת האינתיפאדה בדירות שונות בשטחים. תחילה בכפר חארס, אחר כך בילתה חודשיים בבית ג'אלה, משם עברה לדירה ברמאללה. במבצע "חומת מגן", מצאה עצמה במוקטעה, כמה חדרים ליד משכנו של היו"ר ערפאת.

דעותיה הקיצוניות הקימו עליה לא מעט שונאים בישראל. כשנשאלה אם היא לא חוששת לחייה, אמרה גולן כי היא סומכת יותר על שומרי הראש של ערפאת מאשר על חיילי צה"ל. על האפשרות שהפלסטינים יחטפו אותה ויעשו בה לינץ', השיבה בלעג: "אני מפחדת שהישראלים יעשו לי לינץ'!". לחיילים, שלטענתה קיללו אותה, ענתה בקור רוח: "ניפגש בביתה דין לפשעי מלחמה". אחרי שסיימה את התבצרותה במוקטעה, פורסם כי התבצרה בבית הוריו של מחבל שפוצץ עצמו בקניון בפתח תקווה.

אך גם גולן האידיאליסטית לא תמימה. כשהתייחסה, בראיון ל"ווי נט" (11.2.01) לסוגיית הלינה בשטחים, השיבה כי "אני יכולה לבחור אם להיות בחדר של הנשים או של הגברים, בגלל שכמישהי זרה יש לי פריבילגיות לדבר גם עם הגברים. אין להם שום בעיה עם זה". בראיון ל"תל אביב" תיארה את החוויות שבשינה על מזרן משותף, שלושה אנשים יחד, תחת שמיכה אחת. היום, אגב, היא נשואה לפלסטיני ואם לשני ילדים, ומתגוררת עם משפחתה בגדה.

תשוקה, אידיאולוגיה ואינטרסים

אז מה היה לנו? ליכודניקית תל אביבית, שיצרה "קשר ריגשי" עם ראש התנזים בג'נין; עולה מחבר העמים, שהורשעה בסיוע לרצח, בעקבות "אהבה עיוורת"; ושמאלנית קיצונית שהאידיאולוגיה שלה הפכה למציאות חייה. שלוש נשים שונות שמצאו עצמן בעין הסערה הציבורית, והפכו לשנואות נפשם של ישראלים רבים. (אחד מכותבי התגובות בוואלה! הציע לטפל בה כפי שמטפלים הפלסטינים במשת"פים שלהם. אחר איים לעזוב את המדינה אם לא יטפלו ב"מיוחמות של ערפאת").

הסבר ראשון, שטחי ולא ממצה, יכול להיות שהשהות במחיצתם של מבוקשים בכירים, ההתחככות עם האויב והריגוש שבסיכון - כל אלה הטריפו את חושיהן של הצעירות הישראליות. מצד שני, אפשר לראות בהן אידיאליסטיות שהלכו עד הסוף עם אמונתן; נשים שביקשו "לשבור את כללי המשחק", ולעשות את זה בצורה הקיצונית ביותר - עד כדי מעבר מוחלט לצד השני (גולן) או הקרבה אישית (יוסיפוב). הסתכלות זו, הנגועה אולי דווקא בעודף רומנטיזציה, מציירת אותן כ"יוליות" של הסכסוך, כמורדות מזן חדש, שהחליטו, דווקא בשיאו של העימות, ובניגוד מוחלט לקונצנזוס הישראלי, לישון במיטה אחת עם האויב.

נקודה נוספת שיש להתעכב אליה היא שאלת המגדר: בכל המקרים היתה זו אישה שהלכה לתמוך בצד הפלסטיני. למה לא שמענו על גבר יהודי, שבחר לעזוב את דירת החדר וחצי בת"א, לטובת חיים בצידה של נערה פלסטינית מהכפר? האם דרושה מידה מסוימת של רגישות, פתיחות, וכן - גם אומץ - שבו לא ניחנו הגברים? ייתכן. אחרי עשרות שנות כיבוש, יש להניח שהחשדנות כלפי גברים יהודיים גבוהה הרבה יותר מכלפי נשים יהודיות. האם גבר יהודי שיסתובב ברחובות רמאללה, לא ייחשד מיד, ובצדק, כאיש שב"כ הבא להרע? הרי הכרוז האחרון בג'נין האשים אפילו את פחימה שהיא סוכנת ישראלית. ואם על אישה יהודיה עוד אפשר לחוס, אני לא רוצה לדמיין את גורלו של הגבר שיעז להסתובב, יד ביד עם פלסטינית, בקסבה של שכם.

ואם כל ההסברים האלה אינם עונים על שאלת הקשר בין ישראליות לפלסטינים שחלקם מחבלים, מתבקש לחזור אל שאלת הרווח והתועלת. לא קשה לנחש מה יוצא לפעילי הטרור הפלסטינים מהקשר עם הישראליות. מבחינתם, מדובר במכרה זהב. ברגע שכבשת את ליבה של הישראלית, השמים הם הגבול. אפשר, לדוגמה, לבקש ממנה להעביר איזו מזוודה לתל אביב, או אולי לקבל מידע על מחסומי צה"ל בהם היא עוברת בדרכה לאהובה הפלסטיני.

מצד שני, גם למערכת הביטחון הישראלית יכול להיות בהן עניין. פרקליטתה של פחימה אמרה בבית המשפט כי כוחות הביטחון עצרו את לקוחתה כדי להתחקות אחרי זביידי. "לא ניתן לעצור אדם כבן ערובה, על מנת לתפוס או להתחקות אחרי אדם אחר", קבעה הפרקליטה, "זו לא עילה למעצר". והיא צודקת. זו אכן לא תהיה הסיבה הרשמית שיציג השב"כ למעצר. הוא תמיד יוכל לטעון שפחימה הפרה צו אלוף בכניסתה לשטחים. אך על אף שלא יודו בכך לעולם, ניתן להניח שארגוני המודיעין הישראלים יודעים היטב איזה רווח ביכולתם להפיק ממקרים כאלה. בדיוק כפי שיוסופוב סייעה למחבל הפלסטיני, היא יכלה היתה (אולי באמצעות פיתוי כספי) לשמש גם כסוכנת מושתלת, להיות מקור אנושי של השב"כ, או אולי אף לשמש כפיתיון ולגרור את אהובה הפלסטיני הישר לזרועותיה של מדינת ישראל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully