עינויים בזול

העם העיראקי אינו צריך לראות בשערוריית התעללות השוטרים האמריקאים בשבויים העיראקים עלבון אישי. הוא בסך הכל זכה להיחשף לגישה האמריקאית לכליאה, הן מבחינת הקלות הבלתי נסבלת של שלילת חירותם של אנשים, והן בהתייחסות לאלו שנשללה חירותם. אירועים דומים להתעללות בכלא אבו ראריב הם עניין שבשגרה בבתי כלא אמריקאים, כלפי אסירים אמריקאים. ב-1996 צולם בבית כלא פרטי בטקסס אירוע דומה: אסירים עירומים זוחלים על גחונם, מנסים לחמוק, לא תמיד בהצלחה, מנשיכות הכלבים ובעיטות הסוהרים. מחקר מהעת האחרונה מצא שאחד מכל עשרה אסירים דיווח על אונס. בהתחשב בעובדה שבית כלא אינו מוצג בכיכר העיר לשיפוט הציבור, יש להניח שעל כל חרפה שנחשפת יש ודאי רבות, אולי מחרידות יותר, הנותרות במחשכים.

מזעזע לחזות בקורבנות ההתעללות, אך המרתיע מכל בתמונות הם החיילים האמריקאים המתעללים. הטענה כי מדובר בכמה תפוחים רקובים מגוחכת. התמונות המפורסמות אינן תמונות מחתרתיות שצולמו בהיחבא. החיילים לא התביישו במעשיהם, וברור שלא ראו בהם מעשים בלתי הולמים אלא דווקא כאלה שצריך לתעד. נראה כי חשוב להם שחבריהם, לפחות, ידעו כי השתתפו בהם. אכזריותם של החיילים כלפי האסירים נעוצה עמוק במציאות החיים האמריקאית. לינדסי, חיילת אמריקאית אשר צולמה מובילה אסיר עיראקי עירום וכבול בצווארו, גדלה בחברה המאפשרת התעללות באסיריה. בתקופת חייה של לינדסי בת ה-22 הוכפל מספר האסירים באמריקה פי ארבע, והוא עומד עתה על מעל שני מיליון אסירים. (לשם השוואה בסין, שאוכלוסייתה גדולה כמעט פי ארבע מאוכלוסיית ארה"ב, יש כמיליון אסירים.) לינדסי וחבריה גדלו במדינה בה בתי כלא פועלים כעסק למטרות רווח. תעשיית כליאה, אשר מניותיה נסחרות בבורסה, הינה תעשיה רווחית הגדלה במהירות. ככל ענף תעשייתי פועלת תעשיית הכליאה להגדלת הביקושים. חברות הכליאה תורמות למסעי בחירות, ומפרנסות אלפי לוביסטים המקדמים ענישה דרקונית שמשמעותה הגדלת מספר האסירים.

שר ההגנה האמריקאי, דונלד ראמספלד מתגאה בצבא רזה וחסכוני. להשלמת המשימות בעיראק גויסו כ-20 אלף קבלני משנה. מסתבר שהמגזר הפרטי שאמור היה להרוויח משיקום עיראק, שותף כבר עתה למשימות צבאיות באופיין. הצבא האמריקאי בחר למיקור חוץ (outsourcing) משימות רגישות ביותר. בין המתעללים באסירים היו גם קבלני משנה, חוקרים ומתרגמים. השוטרים הצבאיים יועמדו למשפט צבאי, אך על החוקרים הקבלנים לא חלה שום סמכות שיפוטית. הם אינם חיילים, והקואליציה קבעה שלא יחול עליהם הדין העיראקי. האמריקאים אינם מהמסתמכים על אלתורים וקשה להאמין שלא שמו לב להעדר כל סמכות שיפוטית על חלק משלוחיהם. יתכן מאד שמלכתחילה העסיקו במתכוון אנשים שאין מורא חוק כלשהו חל עליהם, כשם שסירבו להחיל את אמנת ז'נווה על שבוייהם.

הרעיון הנואל של הפרטת הביטחון מיובא בימים אלו אלינו: באחרונה אושר חוק הפרטת בתי הסוהר בארץ. מאחר וישראל עדיין לא מתברכת בחברות כליאה מנוסות, ייגשו למכרז חברות בינלאומיות. במקומות רבים בהם התנסו בהפרטת בתי הסוהר נסוגים ממנה בד"כ בעקבות מקרי מוות של אסירים או הצטברות של שערוריות המאלצת את המדינה להיכנס לנעלי הזכיין. ישראל, בה עלה מספר האסירים ב 51% בארבע השנים האחרונות, היא הזדמנות עסקית נהדרת לחברות הכליאה. במיוחד לאילו ששמן הרע פוגע באפשרותן לזכות במכרזים במדינות בהן הן מוכרות. על הפרטת השירותים הצבאיים עדין לא מדובר, אבל האם נזכה בקרוב לראות גם אצלינו תמונות המזכירות את הכלא בעיראק, אבל נלקחו מכלא תל מונד או, מה שסביר יותר, מתקני כליאה ביטחוניים?