האימרה הידועה שפילים אינם שוכחים התבררה כנכונה, במיוחד לגבי פילות. מחקר חדש שנערך באפריקה הראה כי הפילות הזקנות מפתחות "זיכרון חברתי" המאפשר להן לזהות פרצופים "ידידותיים". הפילות מאותתות לשאר העדר בכל פעם שזר נכנס אל שטח המחיה שלהן, כדי לסמן מתי בטוח להניק ולאכול. ככל שהפילה זקנה ומנוסה יותר, כך היא מיומנת יותר בזיהוי האויבים ובהתאמה עולה מספר הצאצאים של כל עדר.
"לפילים יש בהחלט יכולת לבנות זיכרון לאורך השנים, ולהחזיק בו", אמרה לאתר האינטרנט של בי.בי.סי ד"ר קרן מק'קומב מאוניברסיטת סאסקס בבריטניה. "לנקבות יש תפקיד מפתח בבניית הזיכרון ובשמירה עליו, מכיוון שיש להן זמן לצבור את הידע החברתי, וכך האחרים תלויים בהן". כאשר הנקבה מזהה זרים בלתי מוכרים, נאספות כל חברות השבט בגוש המגן על הצאצאים.
הסכנות - ציידים וסוחרי שנהבים
הפילים נוהגים לנדוד על פני מרחקים גדולים בחיפוש אחר מזון. עדר טיפוסי כולל נקבה מבוגרת וצאצאים ממין נקבה בלבד. הפילים הזכרים עוזבים את היחידה המשפחתית, ונשארים לבד או בחבורות של מספר רווקים.
למחקר השלכות חשובות על ההגנה על הפילים: ציידים נוטים בדרך כלל להרוג את הפילים הזקנים, ובכך פוגעים בסיכויי ההישרדות של כל העדר. החוקרים בדקו 21 משפחות פילים בשמורת אמבוסלי, במשך שבע שנים. מסקנתם היא שכל מי שיצוד את הנקבות הזקנות, או יתיר מחדש את המסחר בשנהבים, ובכך יעלה את רמת הציד, יפגע בצורה חמורה בכושר ההתרבות של הפילות.