החרמון עוד פורח

סוג טיול: רגלי
נקודת מוצא: חניון מחנה ערער
נקודת סיום: חניון מחנה ערער
אורך המסלול: (ק"מ) כ-7 ק"מ
משך הטיול: 4 - 6 שעות
דרגת קושי: בינוני
תחומי עניין: פריחה
מפות טיולים וסימון שבילים: מס' 1, החרמון, הגולן ואצבע הגליל
התאמה לנכים: גישה לא נוחה
מתאים לילדים: כן
בעלי חיים מתלווים: אסור

כביש 98 מוכר למטיילים הישראלים ככביש המוליך אל אתר הסקי של החרמון. הפעם תסתיים הנסיעה שלנו בכביש בחניון ערער [1], בין סימון הקילומטר ה-98 וה-99, כ-2 ק"מ מדרום לאתר הסקי.

כדי להתרגל לנוף ולצומח המיוחדים לחרמון נתחיל את הטיול בסיור קצר בסביבות החניון. תחילה נטפס אל גבעה טרשית שנמצאת מעט מצפון לחניון, ומכאן נרד אל דרך עפר שהולכת צפונה אל כביש 98. מסלול זה מפגיש אותנו עם היער ההררי של החרמון, שהוא היער האופייני להרים היבשים של המזרח התיכון. בין הטרשים גדלים עצי אלון התולע נמוכים, ויש כאן גם ורדניים רבים (שזיף, עוזרר, שקד ואגס), שנראים כמו שיחים גבוהים ולא כמו עצי היער האירופי.

בשטחים הפתוחים שבין העצים נפוצים השיח שלהבית צהובת-עלים ושפע דגניים רב-שנתיים. שיא הפריחה חל כאן בחודש מאי. אז תיהנו מהצהוב של אליסון הסלעים ומהסגול של נפית קיליקית ונפית מגובבת. על ראשי הגבעות, שם הרוח מכה בחוזקה בחורף, שולט אדר חרמוני בעל ענפים ועלים נגדיים. במפנים הדרומיים, בגובה 1500-1400 מטר, נמצא את עצי החורש הרגילים אלון מצוי וליבנה רפואי. האזור שאנו נמצאים בו הוא התחום העליון של חגורת החורש הים-תיכוני, וכאן מסיימים את תפוצתם הטופח, הניסנית, הברומית ושאר הצמחים החד-שנתיים האופייניים לחורש זה.

בסוף הסיור המקדים מגיעים אל כביש 98. חוצים את הכביש ומטפסים אל גבעה נמוכה [2], שיש ממנה תצפית יפה על עמק מוארך שבמרכזו בריכה עגולה. העמק המוארך הוא עמק מ?ן, שמקורו בסידרה של עמקי המסה (דולינות) שהתחברו לעמק אחד, והבריכה במרכזו היא בריכת מן, שהיא בריכה ספק טבעית ספק מלאכותית שמימיה משתמרים בדרך כלל עד אמצע הקיץ.

עמק מן הוא היעד הבא שלנו. נלך כ-200 מ' לצד הכביש ואחר-כך נפנה ימינה ופשוט נדלג בין טרשי הגיר אל העמק שמתחתינו. במדרון הטרשי שולטת שלהבית צהובת-עלים, ומלווה אותה עוזרר סיני. זהו עץ קוצני נמוך, הגדל אך ורק בהרים גבוהים מאוד במזרח התיכון. פירותיו אדומים, ובכל אחד מהם שניים עד שלושה זרעים (בניגוד לעוזרר החד-גלעיני, שיש לו זרע אחד בלבד).

הירידה מביאה אותנו אל שביל מסומן אדום 3. פונים ימינה אל השביל וממשיכים לרדת אל העמק. קרקעית עמק מן נראית כמו אחו אלפיני המכוסה במעין "דשא" של דגניים רב-שנתיים ומשטחים יפים של ארכובית זיפנית וארכובית הארזים. בדצמבר פורחת כאן במרבדים ורודים סתוונית קצרת-עלים, שהיא מין נדיר ביותר בארץ. בשולי העמק גדל קדד השרף, שהוא הקדד הקוצני היחיד שגולש מטה ממרומי החרמון. ענפיו הגמישים מותאמים לשאת שלג, והשרף דמוי הגומי שלו שימש בעבר להכנת תרופות.

השביל המסומן אדום עובר מדרום לבריכת מן (אפשר לקפוץ להציץ) וגולש בנחת אל נחל ערער. כמה מאות מטרים אחרי הירידה אל הנחל נפרד השביל מערוץ הנחל 4 ומטפס במדרון הצפוני של הר שזיף. השביל עובר עכשיו במדרון תלול המכוסה יער של אלון התולע - דוגמה יפה ליערות ההרריים של המזרח התיכון. בין השאר יש כאן ורד הכלב וורד דביק, יערת המטבעות ואלון לבנון. יש כאן גם בן-חוזרר לבנוני, שהוא קרוב של חוזרר החורש (גדל בהר מירון) וניכר בעליו דמויי כף היד.

בשנים האחרונות היתה לבן-חוזרר עדנה: לאחר מלחמת ששת הימים היו כל עציו כרותים ומדוכאים עד עפר. לא מצאנו אפילו בן-חוזרר אחד שגובהו עולה על 40 ס"מ. בינתיים עברו על החרמון כ-35 שנים נטולות כריתה, והיום ניתן לפגוש עצי בן-חוזרר שגובהם 5 מ' ויותר. בין עצי היער גדלים דגניים רבים, שהחשוב שבהם הוא שיפון ההרים (ממנו תורבת השיפון התרבותי), ובחגווי הסלע ולרגלי העצים גדלים צמחים צפוניים עדינים כמו גרניון הלבנון, בקעצור החרמון, ברונרה מזרחית וגיאון היערות.

ממשיכים בשביל המסומן אדום ורואים מימיננו כתם ירוק של יער. זהו "הערוץ הלח" - כינויו של נחל חסר ש?ם היורד אל נחל ערער - וזהו גם היעד הבא שלנו. עם הגיענו אל הערוץ הלח [5] נפנה ימינה ונגלוש ללא שביל ברור אל תוך הערוץ וסבך היער המקסים שבו: יש כאן כל מיני שיחים (פטל לביד, ורד הכלב, קרקש קיליקי), ומעליהם עצים מרשימים של אלון התולע ואלון שסוע (אלון טורקי). הערוץ הלח הוא המקום הדרומי בעולם והיחיד בחרמון שגדל בו אלון שסוע, שהוא מין אלון צפוני השולט ביערות של טורקיה והבלקן. נכיר אותו לפי עליו השסועים, ולפי הספלול שלו הנושא קשקשים ארוכים ומתחדדים. לרגלי העצים גדלים צמחים נדירים ויפים כמו טופח ורוד (נמצא רק כאן) וחספסנית הלבנון, קלינופודיון ותלתן הדור, סיסון קיפח וקליגריה חרמונית. נראה כי הערוץ הלח וסביבתו הוא האתר שבו מספר המינים הנדירים הגדול בארץ, והכל בזכות התנאים המיוחדים של המקום, הדומים לאלה הקיימים ביערות הארזים של לבנון וטורקיה: גובה, מצע חווארי ומיפנה צפוני תלול, היוצרים כאן תנאי סביבה הרריים לחים שכאן מקומם היחיד בחרמון ובישראל.

בתום הביקור בערוץ הלח עומדות לפנינו שתי אפשרויות להמשיך בטיול. מי שקצרה שעתו יחזור על עקבותיו אל השביל המסומן אדום [5], יפנה בו שמאלה וימשיך ללכת בו עד שיגיע אל כביש 98 ואל חניון ערער. לחובבי האתגרים נציע לחזור אל חניון ערער דרך הרכס שמצפון לנחל ערער: נרד בערוץ הלח עד נחל ערער ונחצה את הנחל. עכשיו נטפס צפונה במדרון תלול אך עשיר בהפתעות בוטאניות אל נקודת גובה 1491 [6]. תוך כדי טיפוס במדרון נראה את בוצין הבשן, העומד בחודש מאי בשיא פריחתו. הצמח התגלה לראשונה בהר הדרוזים, וככל הידוע הוא גדל אך ורק בהר הדרוזים, בהר החרמון ובהרי מירון. בוצין הבשן הוא צמח דמוי מנורה ענקית, שגובהו 3 מ' ובבסיסו יש שושנת עלים ענקיים לבנים-פרוותיים. עם קצת דמיון אפשר להגיע למסקנה, שהוא שריד לענקים בני עוג מלך הבשן שפגשו בני ישראל בהגיעם לבשן.

בנקודת גובה 1491 מחכים לנו צמחי סלעים מיוחדים של החגורה ההררית בחרמון ותצפית על נחל שיאון, הר דוב ומרומי החרמון. בין השאר גדלים כאן דבשית שעירה, אליסון הסלעים ונפית איטלקית. עצי אדר החרמון גדלים בצורת כרים צפופים, כהגנה מפני סערות החורף. ההליכה מזרחה אל עמק מן קשה, אך שווה כל רגע. אנחנו נמצאים במרכז החרמון הישראלי, ופירוש הדבר שאנחנו נמצאים גם במרכז היער ההררי.

בחלקים העליונים של המדרון יש עצים קטנים של ע?רע?ר גלעיני, הדומים בצורתם לעצי אשוח. הירידה מובילה בדרדרת תלולה, ששולט בה ליבנהרפואי המלווה בשיחי אחירותם החורש. בחודש מאי פורחים שיחי האחירותם, ונראים מהכביש הראשי כמו שלהבות צהובות. בסוף ההליכה מזרחה אנחנו חוזרים אל עמק מן, ואל השביל המסומן אדום שהלכנו בו בראשית הטיול [3]. כאן פונים שמאלה ועולים בשביל המסומן אל כביש 98 ואל חניון ערער [1]. עשינו יום שלם בהרי מערב אסיה, ועכשיו אנחנו שוב בארץ.