מבחן בוזגלו 2004

באחד הניסויים שנערכו בנושא חקר הטיות מורים בקביעת ציונים, ניתנו לסטודנטים לחינוך שני ציורים. ככל שאיכות הציור גבוהה יותר, הנבחן מקבל ציון גבוה יותר.
האיור הראשון הוצג כאילו צויר על ידי גיל רובינשטיין, תלמיד ב'הגימנסיה' בירושלים, ומזוהה עם האליטה הירושלמית. תואר כבן לרופא ולמורה, המתגוררים בשכונת רחביה.
את האיור השני צייר לכאורה, שמעון אמסלם, תלמיד באחד מבתי הספר הנחשבים פחות, בן למשפחה מרובת ילדים משכונת קטמון, אביו פועל ואמו מובטלת.
הסטודנטים התבקשו להביט בדמויות שצוירו, לבחון באופן אובייקטיבי את האיורים ולתת ציון על פי 73 קריטריונים ברורים: מספר האצבעות, גודל הידיים, הביגוד, השקיפות וכדומה, בלא התייחסות לרקע של כל אחד מהילדים שציירו את הדמויות.



ניתוח התוצאות העלה כי הסטודנטים נתנו ציונים גבוהים באופן משמעותי לציור של רובינשטיין, על אף הקריטריונים, שבהסתמך עליהם לא אמור היה להיווצר פער כה גדול.
"בניסוי זה היה לנו מדד להבדלים אינדיבידואליים של מידת ההטיה. ככל שההפרש בין הציונים שניתנו לרובינשטיין ולאמסלם היה גדול יותר כך ההטיה גדולה יותר, וההפרש היה באופן מובהק לטובת רובינשטיין", מסביר פרופ' באב"ד.

בארה"ב נעשה מחקר דומה על שחורים ולבנים, והתגלה כי הציון שקיבל תלמיד לבן מחונן היה גבוה בהרבה מזה של תלמיד שחור מחונן, בעוד תלמידים ממוצעים, שחורים ולבנים, קיבלו ציונים דומים. "ערכתי מחקר דומה על אוחיון וגולדברג, וממצאי המחקר הראו כי התלמיד המזרחי החלש קיבל ציון נמוך מהאשכנזי החלש, בעוד המזרחי המצטיין קיבל ציון גבוה מזה של המצטיין האשכנזי, לאור העדפה מתקנת".

האפשר להשליך ממחקרים אלה על הטיית ציונים באוניברסיטה בקרב מתרגלים ומרצים?
"זה אותו דבר בדיוק. במה מורים שונים ממרצים? יחד עם זאת, יש דרכים רבות להקטין את ההטיה, למשל לקבוע קריטריונים מדויקים. ככל שאתה יותר מפורש ומדויק, אתה פחות מושפע. באוניברסיטה יש כלל: הגשה בעילום שם".

אולם, כלל זה אינו נהוג בכל החוגים, ובעבודות רבות ההגשה נעשית בציון שם המגיש. יותר מכך, מתרגלת באוניברסיטה [שמה שמור במערכת] הודתה כי מתרגלים נוהגים לא אחת להשוות את רשימת השמות לגיליונות הנבחנים, האמורים להיבדק בעילום שם.

"לדעתי כיום שם מזרחי או אשכנזי משפיע פחות", טוען פרופ' באב"ד. "יש כבר כל כך הרבה מורים, שרים ופרופסורים מכל קבוצות המוצא. כיום אין לקבוצות מסוימות פחות אפשרויות, והמערכת אינה 'דופקת' אותן. איני אומר שאין בכלל, אך פחות".
לפיו, כיום ההטיה קיימת בעיקר בהבחנה בין שמות יהודיים לשמות ערביים: "אני חושב שלא אצל נשים-גברים ולא אצל אשכנזים-מזרחיים, אלא אצל ערבים-יהודים יש יותר הטיה".

ג'ון נגד ג'ואן: איזה שם שווה יותר נקודות?
מחקרים שנעשו על הטיות בין נשים לגברים העידו כי דרך קבע נשים מקבלות ציונים נמוכים מגברים, בלא קשר הכרחי לאיכות העבודות: "באחד המחקרים נתנו לסטודנטים לשפוט עבודה שכתבו גבר או אישה. החוקר נתן לאותה העבודה פעם את השם ג'ון ופעם את השם ג'ואן, כשם של אישה. אות אחת הפכה את השם מגבר לאישה, והתגלה כי לנשים נתנו הערכות נמוכות יותר, גם על ידי הנשים עצמן".

הכול עניין של סטראוטיפים
"זה הכול בעצם אפקט של סטראוטיפים. יש לאנשים סטראוטיפים שיוצרים סכמות, מבנים קוגניטיביים מסוימים שבאמצעותם מעריכים את המציאות. אולי בגלל זה לעתים אתה דווקא מדייק. המוטות הזו יכולה להיות מאוד מסתגלת לעתים, במובן זה שאתה יודע שאם אתה מקבל תלמיד 'דפוק', לצורך העניין, באמת יהיו לו ביצועים פחות טובים".

כיצד יכול סטודנט בעל סטראוטיפ שלילי להשתחרר מכך?
"להגיש עבודות בעילום שם, ולהתגבר על מרכיבים אחרים שעשויים לגרום להטיה, כמו לא להגיש עבודות בכתב יד, או להימנע משגיאות כתיב.