האנרכיסטים חטפו מכות בהפגנת השמאל

בין 150 אלף המשתתפים בהפגנת השמאל במוצ"ש בכיכר רבין היו גם כעשרים פעילים שמגדירים את עצמם גם כן כחלק מהשמאל, אבל לא הציוני. חלקם חברים ב"אנרכיסטים נגד גדרות" וחלקם משתתף בפעילויות אחרות. להבדיל משאר הקהל, שדווקא נראה שמח וטוב לב, מדושן אפילו, עברו חברי קבוצה זו חוויה אלימה יותר, מצד גורמים בלתי צפויים.

"היינו כ-20 חברה בערך", מספר אורי אילון, אחד מחברי הקבוצה. "הנפנו שלטים שעליהם כתובות הסיסמאות שלנו, כמו 'צה"ל הוא ארגון טרור', 'ציונות היא גזענות' וכד' והקרנו סרט שמתעד את ההפגנות היומיומיות נגד חומת האפרטהייד. חשבנו שבזמן שעל הבמה נואמים אנשי צבא ופוליטיקאים, כדאי לחשוף את הציבור הישראלי לחומרים שהוא לא נחשף אליהם בדרך כלל".

אילון מספר כי "מהר מאוד התחילו להתאסף סביבנו אנשים שקראו לעברנו 'אין לכם זכות להפגין בכלל, טרוריסטים, בוגדים'. לאחר מכן הגיעו כמה צעירים וקרעו לנו את השלטים. בתגובה התחלנו לצעוד בטור בתוך הקהל, כשאנחנו קוראים את הסיסמאות שלנו".

לדבריו, "בהליכה הזו נתקלתי בפרצוף המכוער של השמאל הישראלי, שלא יכולתי לדמיין עד כמה הוא אלים וחסר סובלנות, ועד כמה הוא אינו מודע לחופש הביטוי. פרט לקללות ספגנו גם מכות ודחיפות ושפכו עלינו מים". אילון אומר שקשה לאפיין את התוקפים: חלקם היו צעירים וחלקם מבוגרים, "היה אפילו זקן אחד שצעק 'אושוויץ'". מנגד, הוא מציין, ניסו כמה פעילים של תנועת הנוער העובד והלומד להגן על המותקפים.

ענת, משתתפת נוספת בהפגנה, אומרת שמטרתם היתה "לגרום לאנשים לחשוב על הדברים שאנחנו מאמינים בהם. רצינו למחות על כך שעומדים דקה דומיה לזכר 13 החיילים, אבל לא לזכר 40 פלסטינים שנהרגו באותה פעולה". בין האנשים שניגשו אליהם, לא כולם באלימות, היו לדבריה "ילדים" שבאו ואמרו להם שהם חיילים שמגינים עליהם. "בהמשך פשוט סימנו אותנו בתור מטרה: מי שהיה יכול פשוט קפץ עלינו, חטף את השלטים והרביץ. בעיקר הרביצו לנשים הנמוכות והחלשות. עם הגברים והנשים הגבוהות התעסקו פחות".

לא היתה זו הפעם הראשונה שפעילי השמאל הלא ציוני מהווים "סדין אדום" בהפגנות של המשאל המימסדי. גם בעצרת האחרונה לזכר רה"מ רבין הם הותקפו באלימות בתגובה לסיסמאות שקראו. "כנראה שהשמאל הציוני אינו נאור ופתוח כפי שנהוג לחשוב. הוא לא פחות אלים מקהל של מתנחלים משולהבים. בשבילי אין הבדל בין חייל, מתנחל ו"שמאל" ציוני, שהוא אלים לא פחות מעמיתיו", אומר אילון.

לשאלה האם הם תומכים במסרים המושמעים בהפגנות אלו, או שמבחינתם אין הבדל בינן לבין הפגנות הימין, אומר אילון כי התשובה מורכבת. "אם נשמעות בהן קריאות ברוח הדברים שאנחנו מאמינים, למשל לצאת מהשטחים, הרי שאנחנו תומכים בכך. אבל אם ההפגנה מייצגת את רוח דבריו של שמעון פרס, אז בעיננו זו אינה הפגנה של השמאל אלא עצרת אימפוטנטית שבאה להכשיר את מעשי הרצח שהתבצעו, באותו זמן, ברפיח". אילון מוסיף שדי לראות את הרכב הנואמים כדי לעמוד על הבעייתיות של השמאל הציוני. "המארגנים אסרו על הסרבנים, שהם ציוניים לכל הדעות, להניף שלטים ולנאום, במקום זה הם העדיפו אלופים בצה"ל ומתנחלים. חבר ערבי שלי מנצרת נעצר על ידי אנשי הביטחון בכניסה. איזו מן עצרת שמאל זו שאין בה ערבים? אפילו מזרחיים בקושי היו. עוד נקודה לחשבון נפש אצל מי שמגדיר עצמו כנאור וכפתוח".

מירה, משתתפת נוספת, אומרת שזו היתה בדיוק המטרה שלהם. "הגענו להפגנה כדי להאיר את המקום בו נמצא השמאל הציוני ולהגיד את הדברים שאנחנו מאמינים בהם. כי הקונצנזוס אינו אמיתי. ואכן הוכח שדווקא בהפגנה של השמאל הציוני דמוקרטיה אינה מקובלת, ומתקיפים את מי שאומר דברים שאינם מקובלים".

יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, שחלק מהמרואיינים בכתבה האשימו את פעיליהם באלימות כלפיהם, אומר בתגובה כי "אף אחד מאנשי שלום עכשיו לא תקף את האנרכיסטים, ואני יודע את זה בוודאות כי הייתי בקשר עם כל האנשים שלנו שם", הוא מודע, עם זאת, לרוגז שהתעורר בקהל עקב חלק מהקריאות, בייחוד "צה"ל הוא ארגון טרור". לגבי השאלה האם פעילי השמאל הלא ציוני בהפגנות מסוג זה, או שעדיף לוותר על עוד 20 ראש, אמר אופנהיימר כי "אם המסר שלהם הוא המסר של המארגנים הם כמובן רצויים. אבל אם המסר עומד בניגוד למה ששלום עכשיו מאמינה בו, למשל עניין צה"ל כארגון טרור – זה בעייתי".