קדושת הארץ או קדושת החיים?

השטחים אינם מדינת ישראל. שלושים ושבע שנים אנו בשטחיםה שמגמדת את 19 השנים בהם שלטנו רק בשטחי ישראל. ובכל זאת, חיים שם שניים או שלושה אחוז מהאוכלוסיה. בכל זאת המקומות ההם תופסים שבריר זעום מהמשק, ונוטלים עדיין הרבה יותר מאשר הם תורמים.

אין לנו אינטרס לשבת בשטחים. עתודות אדמה?! איננו גרים שם... מקורות כלכליים?! הרי אנחנו לא גובים מיסים מהפלסטינאים - הם חיים על נדבותיה של אירופה. אנחנו שופכים שם מיליארדים ועשרות מיליארדים... תרומה לביטחון?! אנחנו שופכים שם דם כאילו היה שתן. מתים כמו זבובים בערי הפלשתינאים, וגם בערינו שלנו.
לא למען הפיוס עם הפלסטינאים עלינו לזנוח את השטחים המקוללים ההם. למען ישראל. עלינו להוריד את הגיבנת הזו מעל גבינו. להחזיר את המשאבים האדירים לתוך הארץ - לבנות ולהבנות. לשקם את כל מה שנתערער בדור וחצי של הזנחה.

קודם כל, עלינו לפעול מהאינטרסים שלנו. השטחים הם בור ששואב לתוכו את מיטב כספנו, את תשומת ליבנו ואת חוסננו המוסרי ובעיקר - את טובי בנינו, אלוהים יחוס על קבריהם הטריים. עלינו להתרחק מהבור הזה. בתמורת שלום - מה טוב. ללא שלום - אז נשמור את אותם חלקים בהם יש לנו עניין לעצמנו, נאמר אזור אריאל, ואולי גם ירושלים, ונלך מן השאר.

נצא מהמקום הנורא ההוא. הארץ המקוללת, והמשימה הנוראה.

כך גם החזרת שטחי מולדת זה לא סתם החזרת "כמה קילומטרים". למה לנו היהודים אין יחס למולדת? למה היהודים זה עם מחורבן שכל מי שרוצה נותן לו בעיטה בתחת ומגרש אותו, ואו לחילופין הוא נותן לעצמו בעיטה בתחת ומגרש את עצמו כמו פרייר. אנחנו עם של פריירים כבר אלפים שנה. כל מי שרוצה, בא ושוחט, בא וגונב והיהודי ממשיך לחייך ואומר תודה רבה. מי יציל אותנו מעצמנו?

כדי שאנשים יזדהו עם המדינה הם צריכים להזדהות עם מטרותיה והתנהלותה.
מה שקורה בשטחים הוא שהמדינה מובלת ע"י קומץ אנשים עם תרבות ואידיאליים שונים לחלוטין משאר האוכלוסיה. ברור שבמצב כזה ההזדהות עם המדינה הולכת ויורדת ואנשים מוכנים לתרום פחות ופחות למען המדינה.