הסמוראי האחרון

הסמוראי האחרון.. ואולי טוב שכך. שכן, אם היה זה האחרון, הרי שלא נזכה לסרט המשך, מה שאומר שסרט ההמשך לא יצא גם בדי.וי.די, מה שהופך את הסיכוי שאי פעם אאלץ לצפות בו כדי לכתוב עליו ביקורת לאפסי פחות או יותר. אל תבינו אותי לא נכון – זה לא סרט רע, אבל זה גם לא סרט טוב, פשוט סתם סרט.

התקופה היא תקופת המהפכה התעשייתית ביפן, כשראש הממשלה היפני (מאסאטו הרדה), פוליטיקאי עשיר שדואג בעיקר לחשבון הבנק שלו, מצייד את צבא הקיסר המורכב בעיקר מאיכרים, ברובים ותותחים, ויוצא נגד מסורת הסמוראים הרווחת ביפן.

לצורך אימון הצבא הוא מייבא מספר קצינים אמריקאים, וביניהם גם את קפטן אלגרן (טום קרוז), גיבור מלחמת האזרחים וחייל הסובל מסיוטים לאחר טבח שביצעה פלוגתו באינדיאנים. מבחינתו, אלגרן נדרש לדכא עוד מרד אתני, ועם זה אין לו שום בעיה, אבל זמן קצר לאחר הגיעו ליפן הוא נדרש לתקוף את צבאו של הסמוראי האחרון קטסומוטו (קן וואטנבי), כחלק ממערכת התככים ומאבקים בין מגני הקיסר, בפקודתו של ראש הממשלה התככן.

צבאו נוחל תבוסה ואלגרן נופל בשבי הסמוראי, שחס על חייו. בשבי הוא לומד להעריך את המסורת הישנה, להעריך את קוד הכבוד של הסמוראי וגם להשתמש בחרב כאילו הוא יפני מיפן. עוב זמן וקטסומוטו נקרא אל הקיסר, הוא מגיע אל עיר הבירה בראש פמליה בה נכלל גם קפטן אלגרן. הוא מעביר את אלגרן לידי ראש הממשלה, ומגיע לישיבת ממשלה מיוחדת, ונוחל תבוסה פוליטית לאחר שראש הממשלה טומן לו מלכודת בנוכחות הקיסר, משליך אותו למאסר ומתכוון להוציאו להורג.

במקביל פונה ראש הממשלה לאלגרן, כדי שזה ישתמש בידע שרכש בשבי ויצא לחסל את צבאו של הסמוראי, שנותר ללא מנהיג. אלגרן, שתפיסת יפן שלו השתנתה בשבי הסמוראי, בוחר לעשות את הדבר הנכון, משחרר את הסמוראי מכלאו, ויוצא יחד אתו למלחמת הסמוראים האחרונה, מלחמה המושתתת על כבוד. כצפוי, צבא הסמוראים מובס לאחר לחימה הרואית, כשמכונות הירייה קוצרות בשורות הרוכבים החמושים בחרבות, ומנקבות ככברה את גופו של הסמוראי, שאחרי כל זה עוד מצליח לבצע חרקירי בעזרת אלגרן (שיוצא מהקרב ללא שריטה, תאמינו או לא).

התוספות - בגרסת שני התקליטורים תמצאו סרט הנקרא "היסטוריה נגד הוליווד", סרט תיעודי של ערוץ ההיסטוריה, המנסה להשוות בין הסרט לבין מה שקרה באותה תקופה ביפן. תוכלו לצפות גם ב"מסעו של לוחם", בו אומר טום קרוז את מה שהוא חושב על האופוס הקולנועי הנ"ל, או יותר נכון, מה שאמר לו היחצ"ן להגיד, או ב"יומן הוידאו של הבמאי" בו חוזר אדוארד זוויק לימי הצילום. משלימים את חוויית התוספות העמוסה "יצירתו של אפוס", סרטון המתאר שיחה בין טום קרוז לאד זוויק, בה הם מעלים זיכרונות ממהלך העבודה על הסרט החל מפגישתם הראשונה, "עולם של פרטים" , סרטון המציג את העבודה על העיצוב האומנותי עם לילי קליברט, "משי ושריון", סרטון המציג את עיצוב התלבושות עם נגילה דיקסון, סרט אחר המתאר את האימונים בסיסיים של צבא הקיסר כהכנה לסצינות הקרבות הגדולים, "מחייל לסמוראי", סרט המתאר את כלי הנשק בהם נעשה שימוש בסרט, מספר סצינות שהוצאו בעריכה, וסרטון על הקרנת הבכורה ביפן. כמו כן לא נפקד מקומו של קדימון הסרט, וכן אופציות שונות בדי.וי.די רום.

לסיכום – סרט קיטש אמריקאי לאנשים אמריקאים קיטשיים. אני בטוח שיש כאלה גם בארץ.